דף 19
ראש דבר: מוסר ויראת אלהים
א
מי שיש לו נשמה כללית צריך לעסוק בדור שלנו
במבואים, בבירור מפתחות לכל ענין נשגב.
במבוא לאמונה בכלל, להבין גדרה, תוארה, תכונתה, פעולתה,
באדם ובעולם, הצדדים הטובים והרעים של הופעתה, למען דעת
איך להניח הכל על מכונו.
מבואים למוסר, לכל תורתה הרחבה והעמוקה לכל צדדיה
השונים, למוסר האלהי, ההופעי, למוסר האמוני, למוסר
הטבעי, למוסר המעשי והמוסר המדותי, למוסר הפרטי
ולמוסר החברותי הקיבוצי, למוסר החינוכי, ולמוסר המשפחתי,
למוסר המעשי, ולמוסר התיאורי, למוסר ההיסתורי
העבר, ולמוסר ההוה, למוסר האידיאלי העתיד,
ולמוסר הקיבוצי הרוחני, העולה מכל סעיפי המוסר הרבים הללו
וענפיהם יחדיו.
דף 20
ב
צריך לעסוק תמיד בדבר הכלל של יראת שמים,
להבין את תוכן ענינה, ולקנות אותה בטהרתה, בתור הסגולה
היותר יקרה של החיים, ואחר כך להסתכל בפרט
באותה היראה המיוחדת לישראל, מה היא, ומה המה
גדריה העצמיים.
בדבר המוסר, צריך לברר את המוסר המופשט
המוחלט הכללי, וצריך לברר גם כן את המוסר השייך
ליראת שמים, ולהתבונן אל היחוסים שיש בין אלה
הגדרים המיוחדים, במה הם נבדלים זה מזה, ובמה יתאחדו.
דף 21
ג
מה שמרצה הרמ"ח לוצאטו בהקדמת ספר מסילת ישרים,
בסבת המניעה לעסוק בחסידות ויראת שמים בתור
חכמה לימודית, מפני שעקרי הענינים הם ידועים לכל,
ובשביל כך חושב כל אחד שאין צריך להוציא זמן
על עיונם, זהו הצד הטכני שבמניעה זו. אבל הצד הפנימי שלה
בא גם כן מסבה זו עצמה, אבל בצורה יותר כמוסה, כלומר לא
רק על הסכמת העולם פועל דבר זה של הרגשת היסודות גם בלא
לימוד, לחשוב על זה שאין צורך להתעמק בפרטיהם, אלא מפני
שהמחשבות הטבעיות הן מלאות ציורים באלה הענינים הרוחניים,
ובשביל כך מראשית כל לימוד, בתחלת שימת הלב על בירור,
באים הם ושוטפים, ומתוך שהם מחשבות של בוסר, והרבה דברים
אויליים וחשוכים מעורבים בהם, ועם החשך השכלי יש גם כן
בטבע של עניני היראה והמוסר בבוסריותם מרירות
בלתי טבעית כזאת, שמחשכת את אור השכל, ומכשלת
את כח החיים הפורחים באדם, עד שהם מזדקקים ועומדים
על המעמד השכלי וההרגשה הנאורה הטהורה ברוח
קדוש מלא ומשוכלל, על כן מפריעים הם בעצמם בשטפם את האפשרות
של הלימוד וההתעמקות, וצריכה היא המתודה המוסרית של
לימודי החסידות למצא דרך איך לסנן את הזרמים הראשונים.
דף 22
ד
שאלה היא, אם אפשר להעמיד את הלימוד של יראת ד',
בתור חטיבה בפני עצמה, במערכה של כל הלימודים
שבעולם, אפילו אם נעמיד אותו בראש כולם, וכפשטא דקרא ראשית
חכמה יראת ד', או אולי עומד הוא התוכן הנקי של יראת ד'
למעלה מכל לימוד, ואורו הוא המתפשט בכל הלימודים שבעולם,
ועל פי נטיית רצון פנימית לטובה ולקדושה מתפשטת היא האורה
החמודה של יראת ד' בכל הלימודים, כמו בכל התנועות, הדעות,
השאיפות והרגשות, ועולה היא על פי זה על כל סדר סיסתמתי.
מאירה היא אמנם בזיו אורה את הטיב הפנימי של כל הנלמד והנחקר.
כשהיא בעצמה לפעמים הוה לנושא מיוחד, הדבר דומה כמו
שהשפה נעשה לנושא מיוחד בלימודים, בתוך כל חלקי הספרות שלה,
אף על פי שעצם הספרות היא עצמותה, ועצמותה האמתית בספרות כולה
היא מוארה. ובמבט רחב, נעשו חלקי הלימודים של השפה כשהם
בספרותה חביבים בתוך חלקים עצמיים של ספרותה, והם עומדים
ביחש הכללי הזה במדרגה אחת ביחש להשפה עם כל חלקי הספרות
שאינם עסוקים בעצמיות התנאים הלימודיים של השפה וחוקיה.
דף 23
ה
התכונה של יראת שמים, מצד עצמה, לית לה מגרמה
כלום, ואי אפשר לה להיות מתחשבת בין הכשרונות ומעלות הנפש
של האדם. היא כשהיא לעצמה היא עלולה להוריד את האדם ואת
האנושיות כולה לעמקי תהומות, כשם שהיא עלולה להעלותם למרומי
שחקים. אבל דוקא משום דלית לה מגרמה כלום היא מקבלת את
כל האורות, היא אוצרת בקרבה את כל הכשרונות כולם, וכל כשרון
מתברך ומובטח להיות נצור רק על פי ההערכה הנכבדה של יחושו
להאוצר הגדול, אוצר של יראת שמים, שבו הכל גנוז.
על כן יראת שמים מתרוממת לא כל כך על פי העסק
במעמקי עצמה, כמו שהיא מתמלאה על ידי מה שממלאים אוצרה
בכל דעת וכשרון, בתורה ובמצות, בכל מדה נכונה, בכל עז וגבורה,
בכל תהילה ותפארת.
נמצא שיראת שמים ויסוד הוייתה העולמית היא אספקלריא
דלא נהרא, מצד עצמה, וכל עילויה הוא בהארת אור שמש העליון
עליה, עד אשר תתאחד יפה ביסוד מקוריותה. אז תעלה מעלה מעלה,
ותהיה באמת עטרת תפארת לעמוסי בטן, כשתשוב מלאה טוב
אל שורש מחצבה העליון, העשיר מכל השפעה נאצלת, המתפלגת
לפלגות מיוחדות. כי היא בת נדיב, בתו של אברהם אבינו
שנקרא נדיב, שבכל שמה, מקור הברכה כולה.
דף 24
ו
יראת ד' היא החכמה היותר עמוקה, מיוסדת על השקפת
העולם היותר פנימית, והיא נותנת את היסוד העמקני
לכל מדע וכל תורה, בין בקודש בין בחול.
והחול עצמו כשהוא דורש את העמקנות היסודית הרי
הוא מוכרח לבא למסקנא זו, שכל זמן שאין יראת ד' מבססת את
המדע הרי הוא כולו רק מרפרף על השטח החיצון של המושגים,
שבאמת אינם בכלל חכמה. הן יראת ד' היא חכמה,
שכן בלשון יונית קורין לאחת הינא.
ז
על פי המחשבה היסודית יש להחיים האידיאליים מקום
במציאות רק עם המחשבה האלהית ברומה העליון, הצלול
המזוקק, אשר רק הדבקות האלהית העליונה מגעת לנגוע בה.
המוסר של כפירה אינו כלום, מפני שהכפירה בעצמה
היא הפך הצדק והמוסר היסודי. ונמצא שהכופרים שהם בעלי מוסר,
נובע המוסר לא מכפירתם, כי אם מהכרת האלהים הגנוזה
בעומק נפשם, שהם אינם מכירים אותה.
דף 25
ח
ההשגה העולמית הכללית והמאירה מביאה לידי איחוד
המוסר בעולם, ובזה מתעלה שורש יראת חטא למושג
עולמי כללי, שהוא בסיס ליראת שמים, המבססת את יסוד
האהבה העמוקה, מעלת השלמות העליונה.
המוסר הולך ומסתעף ומתפרט לפי בינתו של אדם ולימודיו,
לפי גורלו וקבלותיו, וכל מה שהיסוד שעל ידו המוסר מתפרט הוא
יותר חזק, השפעתו הולכת בצורה יותר חזקה, בהיחש שיש בין
קשר המעשים להתכונה המוסרית הכוללת.
ומזה יוצא שכל מוסר המרוכס בקריאת שם שמים
הוא נובע יותר ויותר ממעמקי כל היש, וחודר עד לעמקי נשמת הנשמה.
זהו סוד רתיתת האמונה, ועלייתה במרום עז השמחה
והאהבה הנשגבה.
דף 26
ט
החסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים,
שאינה מחוברת יפה באורה של תורה, הוא מה שבמקום
יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה, וכיון שהאדם
מתחיל להיות מתירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובל בבוץ הבערות,
הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כחו, ומעיבה את רוחו.
י
את יראת השמים, את מכון האמונה האלהית העליונה,
צריכים לצרף מכל הסיגים שלה, מכל הסיגים המוסריים והמדעיים,
שהאדם וכל השכלה מוגבלת שבמציאות מערבת בה.
והצירוף היותר גדול הוא זה, מה שמתגלה לעין, שאין שם
שום סיג, שהכל הוא חיים וטוב, והערכים רק הם צריכים
שיהיו משוערים כראוי, הצד השימושי צריך שיהיה במדתו הנכונה,
בכל דבר, בין שהוא גשמי, בין שהוא רוחני, והצד המדעי צריך
שיתאמץ לדעת איך מערכים את הכל, ואז אין שטן ואין פגע רע.
דף 27
יא
דבר מוכרח הוא שיסגל האדם לעצמו את המוסר הטבעי
הפשוט, בכל רחבו ועמקו, ואת יראת ד', ותמצית הטהור של
האמונה הפשוטה, וכל מדותיה ברוחב ובעומק, ועל גבי
שתי הסגולות הללו יבנה את כל מעלות רוחו העליונות.
אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של
האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים
טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם,
הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה.
אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על
החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים
מועילים לפרט ולכלל, ועל פי השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא,
יראת שמים כזאת היא יראה פסולה.
דף 28
יב
בתחלתה של הופעת יראת אלהים על האדם הכללי
והפרטי, מביאה היא אותו לידי שעמום ובטלנות, הוא אובד את רצונו
ואת עצמיות המהותיות שלו, מפני שנגעה בו היראה רק בצדדיה
החיצוניים, לא הפכה את הפראות והרשעה, הספוגה במהותו החמרנית,
ובטבע הנפש הטמאה הגנוזה בעומק שמרי החיים האנושיים,
והרי ההופעה האלהית, שהיא לגמרי ההיפוך מכל הרשעה והנבלה,
היא מבטלת אותה, וממילא נעשה האדם חלוש החיים, והציבוריות
נעשית לקויה, אין אומץ ואין חפץ קבוע לשכלול, להכשרתם
של החיים החברותיים.
אבל רוח האדם האמיץ, המכיר על פי נקודתו הפנימית, כי
ההרגשה הזאת של יראת אלהים היא הכל, כל החיים
וכל הטוב, לא יעזב את אוצרו, ובכל אשר יתענה, עינויים גשמיים
ועינויים רוחניים, מכל אשר לא יוכל לכאורה להחזיק מעמד נגד
החופש המודרני, נגד שאיפת הגדולה התרבותית של חיי הזמן, נגד
היופי המקסים, ונגד תסיסת החיים המרעשת, וגם לפעמים נגד המוסר
והיושר הטבעיים, שלא יוכל בכל פעם להלום אותם אל הצורה של
יראת אלהים ותוצאותיה בחיים כפי קליטתו ההסברית, כל אלה לא
יכילו כח להפסיק את חוט החיים ואת אומץ ההסכמה, שרק
ביראת אלהים מחסה עז לאדם, ויזכך אותה ויטהרנה,
דף 29
יעלנה על פסגת המדע המבורר, ויעטרנה בזיו המוסר
הבריא, ישבצנה בהדר חיי העולם ותרבותו, וימלאנה במתק האהבה,
רוחב הדעת, והנועם אשר לעדן העליון, ויחדש בה ובגללה את העולם
ואת החיים בצורה חדשה, מלאה הוד ותפארת גדולה וגבורה,
ואבן מאסו הבונים היה תהיה לראש פנה.
תכונתה של יראת שמים היא מחלשת את האדם בתחלת
הופעתה, אבל חולשה זו היא בסיס ליסוד גבורה עליונה, הגבורה
החמרנית מתחלשת, וגבורה אידיאלית נכנסת במקומה, והיא
משיבה לאדם את כל נזקיו גם מצדו החמרי. והנמיכות של השפלות
הנפשית, הבאה מצד התכונה של היראה האלהית, משרה על האדם
אותה הגדולה של גאות ד' העליונה, ומיעוט היראה בטהרתה,
וכל שמץ של גיאות בכיעורה, מנוולות את הוד רוח האדם, בעשותן
מחיצה בינו ובין הכח העליון של גבורה של מעלה, ומונעת ממנו
אותו המילוי העליון של גודל החיים ורעננותם אשר לגיאות ד',
המעטרת את הצדיקים בענות צדק.
דף 30
יג
הבטלנות, הנמשכת לפעמים על ידי יראת שמים, באה
מחסרון הבירור לדעת מה בין טוב לרע, בתכונות הנפשיות. ומתוך
שההשפעה הרצויה של קבלת עול מלכות שמים היא בודאי להחליש
את הרע שבנפש, מחלשת היא בחסרי בירור את כללות
הכח, בין הכח הרוחני, דהיינו העצמיות המחשבית, על ידי
מה שבאה להחליש את הצד המקולקל שבמחשבה, בין הכח החמרי,
שהוא התעודדות החיים, חשק העבודה ומרץ הפעולה.
והדעה הנכונה צריכה היא תמיד להשיב ליראי ד' את אבדתם
הגדולה הזאת, לדעת שיראת ד' בטהרתה מוכרחת היא
להוסיף אומץ כח בכלל, ולהוציא אל הפועל את כל סגולה
צפונה בתוך הנפש להשכיל ולהיטיב, ושלילתה אינה מכוונת כי אם
לגבי הצד הרע שבנפש, מקור המדות הרעות, והמעשים המקולקלים,
שבהיות הנפש טהורה ומנוקה מהם הרי היא עולה במעלות החיים
בהרחבה גדולה ובתוספת ברכה רבה.
דף 31
יד
האישיות, בכל התפשטות הכח שלה, היא תובעת את
דקיונה מהמוסר, ומהדת, בזמן שהם באים לעצור את הטוב
ואת הצדק שיש בה. אבל לעולם אין המוסר ולא הדת
מכוונים כי אם לעצר את הרע ואת הפראות שבאישיות,
ומאד צריך האדם לזיכוך מדותיו, והארת דעותיו, עד כדי להבין
ולחוש את אותו הצד הפראי והרשעי שבו, שהוא צריך להיות נעצר
על ידי הדת והמוסר, ולדעת גם כן את הצד של האור והטוב שבו,
שהוא עומד למעלה מהתפקיד של הדת והמוסר, במובנם המצוי.
התרבות מגלה היא צדדים רבים של טוב ושל אור בנפש
האדם, במקום שהיה נחשב לרשע ופראות, וכשהיא מוצאה בנקודות
הללו מעצורים מצד הדת והמוסר, היא נלחמת בהם
ומנצחתם. אבל אחרית המלחמה היא הגילוי, שמגלים הדת והמוסר
בעצמם את אורם, עד שנמצא החופש האישי הזה, ותביעותיו
הטבעיות הטובות, הוא מוכר לאחד מככרי הדת והמוסר עצמם,
וממילא מתאשר עוד ביותר הכח של הדת והמוסר לשלוט
על הצד הפראי שבאדם, ולהיות מכובד ואהוב מצד העליון והטוב שבו.
דף 32
טו
המוסר שבמדות, והמעשים החקיים, האחרונים צורך
הכלל הם, והראשונים צורך היחיד, שהוא בפנים ידועים
התוכן של חיי הכלל.
המעשים החקיים, כשנשקעים בהם בעומק גדול כל כך עד כדי
שכחת מטרתם, מביאים הם לפעמים חלישות בהמרץ של
המוסר המדותי, ומתוך כך באה מחאה מצד מחזיקי המוסר
הכולל, שנראית כעין גערה על דקדוקי החקים.
אבל לעולם הצד העליון שבמוסר הוא שיהיה הכלל כלל עומד
מקושר יפה וחי, ולזה החקים צריכים ומוכרחים. על כן לעולם יעמד
החק למעלה מהמוסר, והמוסר ישמש לו לעזר להדר בקיומו
של החק, בנדיבות מוסרית.
טז
המוסר הטבעי הגלוי צריך שיתבהר טרם שיתגלו בנפש
אותם השבילים של התוכנים אשר להמוסר העליון הסודי,
רק באופן זה של הקדמת הבסיס האיתן היסודי יש מקום
לכונן עליו את כל הבנין העליון, שראשו בשמים.
כל מה שהשרשים של האילן יותר מתפשטים, מתעמקים
ומשתרשים, ככה יהיו ענפיו רעננים, חזקים ופורים, ועלהו לא יבול.
דף 33
יז
האידיאל המוסרי, לכל פרטיו, המעשיים, והציוריים,
הוא תוצאה ישרה מהאידיאל השכלי, ברום חביונו.
המחשבה של האנשים בעלי הרוח משוטטת היא בעקרה למעלה,
בגבהי האידיאל השכלי, האמת והשקר, זהו כל התוכן שלה.
התוכן של האידיאל המוסרי, כאחת מצלעותיו של
האידיאל השכלי, כלול הוא עמו, ואיננו תופס מקום לבדו כלל.
לא בכוונה מדויקת לצמצם המבט אל הפרטים של הטוב והרע,
ולסור מרע, ולעשות טוב, נוכל לצייר לנו את האידיאל השכלי
ברום גבהו, עסק אין לו כלל עם אלה הפרטיות, אלא שכשימצא
המואר ממנו פגישה עם תכנים כאלה, שיש בהם טוב ורע, ודאי
יעשה את הטוב, ולא יעשה את הרע. הצמצום לכוין את האידיאל
בשביל טוב ורע זאת היא ירידה עצומה, למי שהיה מוכן לחיות
חיים של האידיאל השכלי, בעצם טהרתו.
וכל הפרעות נגד המוסר היותר טוב הנהוג בספירה האנושית,
הבאות מצד איזה התגברות של מחשבה חפשית נשאה, יונקות הן
את לשדן מתשוקת האידיאל השכלי לעלות אל מקומו. אלא שבמקום
שהאידיאל השכלי לעולם לא ישלול את הערך של הטוב והרע,
לא יאמר על הטוב רע ועל הרע טוב, אלא יתרומם על גביהם,
ובכל מגע שיבא לידו ישאר הטוב טוב והרע רע, כל זמן שהוא
בצביונו הרע ובגבולו, יבואו המושפעים מהניצוץ הקטן של הזהרורית
של מעלה, אשר רק השעת עין מההכרה החודרת וחלישות של
הרצון ביחש להחזקת המעמד של הטוב והרע ביחושם אליהם בדרכי
החיים פעלו עליהם, לידי חילוף ותמורה, עד שיאמרו על הטוב רע,
ועל הרע טוב, הארץ נשמטה מתחתם, ובשמים מעל לא ימצאו מעמד.
דף 34
יח
משובחים הם כל המחשבות והרעיונות של יראת שמים,
שנאמרים מטוהר לב על פי ההכרה וההרגשה התמה. אמנם באותם
החלקים שההתפשטות הבאה לא מתוך גדולת הכרה היא מצמצמת
את החיים, ממעטת את המרץ, ומקפחת את הכחות החמריים
ואת הכשרונות הרוחניים, שם מונח הרפיון.
ועל זה באה סגולת הניגוד, המתפשטת על ידי ספרים
ועתונים והשפעות, ושם ההריסה והגסות גדולה מאד, עד שאין אדם
יכול לעמוד בפני ריחם הרע, ומכל מקום נלקח מזה תמצית של
עזוז וחיל, וגבורת הרצון, ובא בסגולה לאמץ את עז החיים, המתדלדל
על ידי ההשפעה התמימה של יראת שמים, שלא נסתגלה להכרה ברורה,
ומשני הכחות יחד יבנה עולם, ויבנה עם, ותבוא גאולה
וישועת עולמים לבית ישראל, ולעולם כולו. וכבוד ד' עליון,
וכבוד שם אל אלהי ישראל, אלהי עולם, וכבוד כבוד תפארת עזו,
יתיחדו כולם לחטיבה אחת רוממה, וישראל יעשה חיל, ואור אמת
יבקע בעוזו, ושקר ועול כליל יחלוף, וכל חולשה ורקבון תכלה,
וכל גבורה ואומץ, טוהר וקודש יתרומם, ויספו ענוים בד' שמחה,
ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.