דף 5
ב"ה
למראה האורות
עם כוננות השלמת ההוצאה לאור-עולם את ספרי התשובות
בהלכה-למעשה של אאמו"ר הרב זצ"ל, חלקי אורח-חיים וחושן-
משפט, אחרי חלקי משפט זרעים וקדשים ודעת יורה-דעה ועזרת
אבן-העזר, שכבר יצאו לאור-עולם, קודם לשאר הענינים שבכתבי-
קדשו, וכד' הרמב"ם והש"ע בהלכות תלמוד-תורה, כי "מעשה
ושאינו מעשה נזקקים למעשה", - מופיעים בזה, ברוך ד', "אורות
הראיה" האלה בעצמם ובעצמו, בחלקם הראשון. בענינם האישי,
בגילויים את מהלך ההארה האישית הכלל-ישראלית בהשתלשלות
הדרגותיה, הלא הנם במדתם המסוימת בבחינת שימושה של
תורה שהוא גדול יותר מלימודה )ברכות ז.(. סודרו הדברים לפי
סדרי זמניהם, אלא שבתחלתם הוקדם סעיף ז' של פרק ג'
שב-"אורות ישראל", שהוא מזמן יותר מאוחר, בתור הקדמה
יסודית אל מהלך הקודש הכלל-ישראלי הזה. אע"פ שבמקור
כתב-קדשו לא היו השירים מנוקדים, הוסכם לנקד כאן בדפוס
את הדברים שנכתבו בצורה שירית, שכן גם בהסכמתו ובסדורו,
זצ"ל, סודר ונוקד השיר "לחשי ההויה", בהדפסתו הראשונה,
וכן ה,,צפיה" שבסוף ה,,ראש מילין". נקוה ברצות ד' למלא
בהדרגה מושלמת את גילויי כל חלקי האורות הללו ברוממות
עליותיהם, לשיכלול כל קידוש שמו הגדול על כל תקומת עמו
ונחלתו.
עיקו"ת ירושת"ו
ז"ך תשרי התש"ל
צבי יחודה הכהן קוק
דף 6
*
כל מה שאדם מרבה בתורה ובמצוות, מתקשר הוא יותר בכנסת
ישראל ומרגיש בקרבו את נשמת הכלל כולו, בחנמציתו היותר
עליונה, וחש בכל מהותו את הצער של כנסת ישראל בשפלותה,
ומתענג משמחת עולמים העתידה לפניה, ומתפאר בהכרה עמוקה
פנימית בהוד עליוניותה האלהית. ובכל עת שמחה של מועדי
ששון וחדושי הזמנים, לימים ולחדשים, כולו מוקף ומלא תעצומות
עוז של שמחתה ומשוש גילה.
שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל
המתאבלים עליה למען תינקו ושבעתם משד תנחומיה למען תמצו
והתענגתם מזיז כבודה .
דף 7
קצור דיני חנוכה
זכר חסדרים ופלאי אלוה,
בשנות קדם הביט מגבוה,
לתת עז להחליף כח,
לעם ממשך מגזע קדוש פורח,
חובה עלינו לעד להזכירה
חסד אל במעשה ואמירה.
בעשרים וחמשה לכסלו החדש
יום אדיר ברב טוהר וקודש,
שמונת ימים בו יבאו,
להודות ולהלל יקבעו,
להדליק נרות כברקים מזהירים,
ומדי יום יוסיפו המהדרים הבחירים,
גם כל נפשות בית ידליקו בגילה
איש נרותיו ויסלדו בחילה.
ושלש יברכו עת ידליקו
בברכת זמן רצון יפיקו,
ובכל הלילות אך שתים ברכות
מצות וזכר נסים יחד נערכות,
לבד אם שכח או שגה בהלכה
ולא ברך בראשון לזמן הברכה
אז מפי חכמים הדת נתונה
בכל לילה שיזכר לברך זמן באמונה.
ואם להדליק נרות פס כחהו
ישא ברכה עת תחזינה עיניהו,
וברכת זמן ונסים יודה לאל
בראותו נרות מצוה בבתי ישראל.
ועובר אורח בארץ נכריה
אם בבית זבולו אשתו הליכות צופיה,
וכדת היא נרות עורכת
דף 8
גם בעד בעלה אשר הרחיק ללכת,
אז חובה עוד אין עליהו
להדליק נר במלו מגורהו.
ואם הגבר האורח יבא בגפו,
לקחת חלק בנרות הבית יפרש כפו.
והאיש אשר אין לו מקום קבוע,
הנה יאכל פתו ולשכב הנה ינוע,
במקום אשר יאכל מאכלו,
שמה להדליק שפרה גורלו.
והדת על הכל מכ\חכמים נתנה
כי אף לנשים היא למנה,
כי אף להן זאת יאתה,
כי מידי אשת חיל יד ד' נגלתה.
ואף איש נדכא עור עיניים
לפעלת צדק זאת יתן ידים,
ואם אין לאל ידו לערוך המערכה,
יעזרהו רעהו והוא יברך כהלכה.ק
אך אם עמדו תהי עזרתו
בעדו תעשה היא מצותו,
כי במצוה זאת חכמים אמרו
להוציא הגברים חובתם הנשים יגברו.אף תוכל אשה למלאות יד שליח,
אך מצוה לאיש יראת ד' הריח.
כי מצוה רבה היא בערכה נהדרה
מיין קדוש והבדלה יקרה.
רק נר שבת ממנה יכבד בעינינו
כי דגול היום וקדוש לאדוננו.
אשרי ירא ד' בזמנה יקדימנה,
כבא השמש ומהר יעשנה,
אך אם אנה לידו דבר מפריע
ימהר עונתה שעה ורביע.
ורב שמן במנורה אז יציקו,
לזמן כחצי שעה בלילה עוד ידליקו.
אך יזהר ולא יחבק ידים
עד עת בשוק כלו רגלים,
דף 9
אך לעת זאת ליעקב עת צרה
אשר רק בביתו יתהדר במצוה היקרה
אז זמן המצוה נתאחר
ויכול לעשותה עד עלות השחר,
אם בכל ביתו עוד גלויי עינים
וכבלי שנה עוד לא סגרו להם עפעפים,
ומדת השמן בלבבו ישער
אם חצי השעה תהי לבער.
ובפתח הבית יערך נרהו
במזוזת שמאל למען המצוות יסובבוהו.
אם בלא מזוזה פתחו כמחתרת
אז משמאל הימין נבחרת.אם על יד רחובות ביתו נפתחת
בפתח ההוא ידליק הנר המשמחת.
ואם סביב לה יקיף החצר
אף אז מפתחה לא יבצר.
ואם משני עברים לביתו דלתים
בשתיהן ידליק למנוע מראה עינים.
אף בעת להעמיד הדת בת יעקב יראה
ובקיום המצוות בחדר שם נחבאה
זאת המצוה לא נשבתה,
כי בפנים הבית תקח עמדתה
להזכיר בני הבית לעורר לבותם
להלל לד' ולפארו במקהלותם.
אז אך במקום אחד יעמיד על כנם,
אף אם הפתחים יגדלו במנינים.
ואם במקום גבוה בעליה יהי נוהו,
אז יערוך בחלון נרהו
ואף הדר בבית ומעונתה שפלה
להדליק בחלון המצוה גדלה,
בעת אשר כדת בפתחהו
להדליק שמה לא תמצא ידהו.
אך אם בפתח הבית יציב לה יד
הזהיר במצוה ואת קדושים רד,
דף 10
ישפילנה למטה מטפחים עשרה
ואז לשם מצוה תהי נכרה,ואם יותר מזה הגביה נרהו
לא עשה כאשר יאתה מצות קונהו,
אך יותר מהנה תשמר נפש תמה
מלהגביה למעלה מעשרים אמה.
ולא יתן במקום אשר ישימו הכל
את נרות הבית אשר בחול.
בפנת הימין כמשפט התורה
ידליק את הנרות במנורה
להתחיל בשמאל לימין להפנות
כמשפט הכהנים מקריבי קרבנות.
ומטרת המצוה אך ההדלקה
ובהנחה בלבד מצוה נעתקה,
ואף אם אחזה בידו בעת הדלקתו
אין בידו ידי חובתו.
ואם לפני זמנה היתה בוערת
יכבה אשה וידליקה לשם המצוה הנהדרת.
וישמר מאד להזהר בכבודה
ולא ישתמש מאומה מאור יקודה
אף דבר מצוה וחפצי שמים,
ואף בריחוק מקום מלא עינים,
אף מנר הראשון להדליק הנותרים
אשר אך להדר אינם מתרים.
ואם כבר בערה מדתה הקצובה
מני אז כנר חול היא חשובה.
ואם טרם זמן זה כבתה
אז אסורה היא ואוסרת תערובתה,והשמן ידרש להתירו ששים כפלים,
ויזהר בלי לערבו בידים.
ואם כבו הנרות אחרי הדלקה,
להדליק עוד פעם אין להזקיקה.
כקביעת שבת הדלקת הנר מסכמת
זולת אם חשב באמת
ובצדקה
דף 11
כי אינו מקבל שבת בהדלקה.
נר אשר ישלה פיות מהרבה עברים
אנשים כמספרם בה נפטרים,
ואם בעגילה שם פתילות בתוך הקערה
אף מצות אחת מהן נעדרה,
רק אם כלי עליה כפה
אז כל פתילה למצוה יפה.
וחרס ישן מחרסי אדמה
לא לכבוד המצוה הרמה.
ואם בבלי דעתו עליו הדליקו
בלי ברכה חכמים חקר העמיקו.
ובמוצאי שבת הבדלה או הבערה
מי להקדים עוד לא נחקרה.
רק לא עליו יברך על הנר בהדלה,
כי אך למצוה ולא להנאה נגבלה.
שמן זית למצוה נבחרת,
כי אורה צלולה ומהדרת
ואף נרות חלב או שעוה יצלחו
והם יהדרו אם יארכו.בהודות לד' והלל יגמרו
כל שמונת ימים אשר נבחרו
ולהזכיר בתפלה ובברכת הסעודה
חסד ד' לבית יהודה.
ואם שכח איננה נחזרת
אף שאינה יפה ומהדרת.
בתפלה בברכת הודאה
ובברכת המזון בהארץ נקבעה,
ולהרבות בסעודה ושתית יין
בהם מצוה אין.
רק דברי תורה ישימו להם פדות
מכלל סעודת רשות.
ויקראו בתורה פרשה קבועה
בחנכת משכן המקדש היא ידועה
שלשה אנשים במנין
דף 12
והכהן יכפיל הענין,
וביום השבת בנביא יפטירו,
הנרות אשר חזה זכריהו יזכירו,
ואם שבת שני בו יארע
בנרות שלמה במפטיר יקרא,
וקריאת ראש החדש תמיד קודמת
אך כבוד היום בחנכה נחתמת.
דף 13
מאמר משה אל פרעה,
להציע לפני שישלח את ישראל
הלא תדע מלך אדיר,
האדם הלז למה נוצר,
לא להדמות לחיתו יער,
לא לשחר לטרף,
אף לא לשעשועי הבל,
רק לכונן במשפט תבל,
לקום על נדיבות
לפעול אמת וצדק,
לחכם נפשו בדעת אלקים.
זאת היא עלי ארץ תעודתו
כי יגבה לבו בחכמה, בדעה וכשרון.
כי הלא לא לתהו יתן אמן חכם
כח נהדר בנשמת אנוש,
גברה ידה אל על התנשא,
לא תאמר הון אם תצבור דעת,
גבהי שחקים ושרפי קדש,
מאורי אור וגלגלי נגה,
יצורי תבל וכל דרי מטה,
לא תשבע נפש האדם,
אם שם לב להשכיל,
אך עוד יוסיף ישא אבר,
עד אל אלים ידבר נפלאות
ונפשו תחוש אור חיי אמת,
תכסוף ותחשק לעוף כבני רשף,
לעמוד בצבאי מרום
להתבונן עדי חקר סודם,
דף 14
על יוצר כל להתענג,
ולשבע זיו מעועם רצונו,
נועם עליון הקם נצח,
לא יועם אורו באין קץ.
לא לחנם נחזה בנו
אוצר נחמד מרים לנו קרן,
אך לתת לו חקו
לתן יד לו במרחב לשבת,
להשגיא פעלו בבתי לבב,
עדי יגיע אלי בגול שם אלק,
להאסר בת מרום בבית כלאה,
אז יחל חיות תקופת חיים,
חיי אמת, חיים חדשים,
תאורנה עיניו ותשבענה גיל,
מהוד הדרת כבוד נורא עז,
לא ידעה נפשו, לא תוכל שערהו,
בעוד שבתה הנה פה בשפל.
זאת מטרת ארך ימי גבר.
אבל לדאבון לב אוהב צדקלא כן נחזה בהמון רבה,
אך בחשכה בני איש יתהלכו.
הן הבט נא במרחבי מלכותך
התבונן על חקר עלילות עמך,
אם לא עשק ונלוז ורשע כסל,
התמכר לרע וכל געל נפש,
לכל מלאכה נמבזה וחרפה לגבר,
גם בעולתה ישלחו יד,
עלי יושר להכות נדיבים,
כבה אור מדע עם,
וזהר נשמת מרומים הועם,
לדעת לא גברו מבהמות שדי,
ובפעל רשע מהם העמיקו שחת.
ואתה אדון לעמך הזאת
דף 15
תוכל חזות,
נחלת מרומים כי תלך תמס,
נפש האדם כי אחרי גו תושלך,
עשק רש במדינה,
גזל משפט בכל עבר ופנה,
מחשבות הבל ותעתועים,
שוא ודבר מרמה,
כל רעיון קדוש רחק מהם,
אל כל נאוה בקדש
לא הבט יוכלו. משאת נפשי
דף 16
בעה"י
שלום בשם
התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם )שלהי ברכות(
"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" , הדברים הקדושים
הללו הם נר לרגלי ואור לנתיבתי, והם ראויים באמת להיות נר מאיר לדורות עולם
לכל מי שיבא אל הקודש לעסוק בכל ענין נשגב ומועיל, לבל יחרד ולבבו לא יפול
בקרבו, בראותו כי השלמת כל חפץ לבבו אין בידו די היכולת לא יאמר נואש לכל
אשר תשיג ידו, ני מי יוכל להעריך רב ערך החלק מן השלמות אשר תשיג ידו. ולולא
הדעה האמתית הזאת לא עצרו שלמי בני האדם כח לעלות אל המעלה שעלו אליה,
כי מי בא עד מרום פסגת השלימות, ומי זה אשר יתברך בלבבו לאמר גמרתי את
כל המלאכה.
גם אנכי בגשתי להעריך את מערכת החוברות האלה הנקובות בשם "שלום לעם",
אשר כשמם כן תכליתם לבשר שלום לעם ד' הגוי כולו, ונפשי יודעת מאד כי מלאכת
הקודש הזאת גדולה ורבה היא עד אין חקר, ולא לנו לגמור את המלאכה, כי כבר
מובטחים אנחנו מפי השי"ת הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב
אבות על בנים ולב בנים על אבותם והורונו חז"ל שאליהו הנביא בא לעשות שלום
בעולם , והדבר ידוע שכמו ששלימות הפעולה תעיד על שלימות הפועל כן שלמות
הפרצל תעיד על שלמות הפעולה, ודי לנו לדעת עד כמה רחקה פעולה קדושה זאת
מיכולת אנוש כערכנו, ונכבד ממנו, עד כי נועד אליה רק מלאך הברית אשר אנחנו
מבקשים . אבל בזו המדה שאנו מיואשים משלמותה כן אנחנו מובטחים לזכות בחלקים
ממנה, כאשר נשים לזה השתדלותנו, כאשר אמרו חז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם
א"כ ע"י כינוס לצדיקים גדולי תורה ויראה, יראי ד' וחושבי שמו, שיחד
יתועדו
ויתיעצו איך להביא ברכת השלום על ישראל, ברית כרותה היא שחפצם בידם יצלח,
והשי"ת ששמו שלום יהיה בעזרם לבשר שלום לעם.
שלום, השם הנערץ והנקדש הזה נמצאהו מושאל ברוב הפעמים רק לשלילת המחלוקת
והמדנים, אבל לא זהו השלום שהוא האחד מעמודי העולם , ולא על דבר של שלילה
נוכל לומר שרק ההא יהיה הכלי האחד המחזיק ברכה לישראל , אבל השלום שאנחנו
דף 17
חייבים להיות רודפים אחריו הוא השלום המצוי במציאות מצד עצם שלמותו, לא
בעבור החסרונות הקודמים להעדרו. השלום הוא היחש האמיתי שראוי להיות בין
חלקי האומה הפרטיים, בין החלקים המשפיעים אל החלקים המקבלים ההשפעה שיהי'
נמצא בפועל, בין העגל הצריך לינק אל הפרה הרוצה להניק , בין העליא אל
האתכליא , בין העוסקים בגמילות חסדים להעוסקים בעבודה, ובין שניהם אל
העוסקים בתורה, היחש הראוי להמצא בין כל אחד מישראל לרעהו, עד שיבא השלום
להיות נותן יחש גם אל העצה והתחבולה והמחשבה הסובה, הכמוסה בלב רבבות
אלפי ישראל שלמי אמונים, אל פעל ידים והמציאות הגמורה.
רבות הנה המחשבות הסובות אשר בלב רבים ושלמים מבני עמנו, מחשבות שלום,
לקום ולהתעודד לרפאות כל שבר בישראל, כי רבות הנה הלבבות הברות, היודעות
ומרגישות את שברנו הגדול כים ואשר יגע עד נפשם, ורוחם ישאף לתן יד לעזרה.
ככל אשר תשיג ידם.
אמנם תולדותיהן של המחשבות הטובות הללו מה הנה ז בלב נשבר נאמר, שהמחשבות
המאליפות הרו וילדו אך אנחות מרובות, שהנה פורחות באויר, וכל פעולתן אינה כי
אם להעיד על בעליהן, שלבם רד עם אל ועם קדושים נאמן , והמחשבות והאנחות
היקרות האלה הנה כנשמתין דאזלין ערטילאין, כי לא מצאו כלי שתהיה ידים לפעלם,
ותשארנה המחשבות בלבבות קבורות, והאנחות באפסים פזורות, ובבית ישראל אין
מקים אוהל ואין נוטה יריעה.
אמנם יש לנו מנחם, חק הקיום השורר בכל המציאות כולו, ברצון יוצרו יתברך, אשר
הוא צוה ויעמוד, יורה אותנו דעת שאין כליון חרוץ בעולם, ואין כח שילך לבהלה
ויכלה לאפס ותוהו, וחז"ל בחכמתם הורונו אין לך דבר שאין לו מקום , ואם כך היא
המדה בכוחות חומריות, היורדות למטה לארץ, קל-וחומר הם הדברים במחשבות טובות
ויקרות, היוצאות מקרב לבבות טהורות, העולות למעלה למשכיל בחכמה וכשרון,
אשר ברכה בהם. ואם לדאבון לבבנו הימים האלו המה ימים אשר אין לנו בהם חפץ ,
וכל אלה המחשבות, אשר תוכן יצוק ברכה, לא תעשינה תושיה, אין האשם כ"א בנו
שלא שמנו אל לב להכין את הכלי המחזיק ברכה, למען ימצאו כל אלה מקום, אז יצאו
חוצץ " לעשות חיל, להרים קרן ברוח דעת ויראת ד'.
הכלי המחזיק ברכה לישראל הורו אותנו חז"ל שהוא השלום ועלינו להכין אותו
ולסעדו,
להוציא מן הכה אל הפועל את היחש הצפון בתוך העצמות המפוזרות לעצם אל עצמו.
על כן קמו ונתעודדו יראי ד' וחושבי שמו, אשר לבם חולה על שבר יוסף ויתעוררו
להחזיק כן תורן ולהקים על נס את דגל השלום, ועלי הושם עין להיות אחד
דף 18
הגוליירים הנושאים את הדגל, והטיתי שכמי לסבול את משא עבודת הקודש,
להעריך את החוברות האלה "שלום לעם" בעזה"י, שיהיו מוכנים לכלי
קיבול לקלוט
את כל המחשבות הטובות הכשרות הנפוצות בלבבות אלפי רבבות מאחינו בני עמנו,
להטיב מצבנו הרוחני והחמרי, כפי אשר תשיג יד הרבים , ד' עליהם יחיו , להפיק
רצון ממלכותא דרקיעא וממלכותא דארעא גם יחד.
ועתה אחינו בשרנו קהל עדת ישורון הגוי כולו , לכל מפלגותיו וכתותיה לכל
חבורותיו ואגודותיו, גאוניו צדיקיו ויראיו, חכמיו ומשכיליו, חובשי בתי מדרשיו
לתורה ולתעודה, ולוקחי לקח בתי מדע וחכמה, רופאיו ורוקחיו, מוריו ופקידיו, חרשיו
וסוחריו, חנוניו וסרסוריו, תומכי תורה ושוקדי מלאכה, חובבי ציון ומאשרי ארגנטינא ;
אל מחשבות לבבותיכם הטהורות כולכם יחד הננו מכינים את החוברות האלו
המבשרות שלום לעם. כולנו בני אב אחד אנחנו, כולנו אוהבים את עמנו הנגש והנענה
אהבה בלי מצרים, כולנו רוצים בתקנתו וכבודו, כולנו חפצים להחיות את רוחו
הכביר והקדוש, אשר עמד ויעמוד לנס עמים ולמופת לגוים וממלכות, עין כל אחד ממנ '
חודרת אל חלק רשום ומיוחד של שכלולו וצביונו. על כל אחד מאתנו לדעת
הבקיעים בעמנו רבו עד אין מספר, ובן-אדם אשר לתבונתו יש מספר לא יבקר לדלע
כי-אם את אשר יד כוחו מגעת, ויחרץ לתקן רק את הקלקולים אשר בשכלו מצאם;
אבל כאשר לדאבון לבבנו המציאות גדולה מן השכל, והבקיעים רבו ממלא עין הרואא,
עלינו לשמח כל איש בהגות רוחו ועצתו של חברו, אין לך אדם שאין לו מקום אמרו
חז"ל , וכיון שכ"א מתיחד במקומו א"א לו להשקיף כי אם עד מקום
שקוטבו מגהה
וחוץ לאותו המקום שתחומי הקוטבים מובלעים זה תוך זה אין לדעת כ"א על ידי'
שישתמש כ"א ז להועיל בכח ראייתו של חברו, העומד רחוק ממקומה ויאמר שלום
שלום לרחוק ולקרוב.
מובן הדבר שאין כונתנו בהחוברות הללו אל החכמה והספרות שבתוכן, אלא אל
התועלת היוצא מהן. ע"כ הרבה פעמים יהיו דברינו פשוטים, ערומים מכל משל
והגיון, ודלים ג"כ מדברים עמוקים, כי עינינו נשואות רק לדבר דברים שישמע העפ
כולו, דברים שתוכם כברם " , הקרובים להיות קולעים אל מטרתם באמת ואמונה.
עלינו להודיע גלוי לכל, כי החוברות הללו "שלום לעם" אין תכליתן אל מקצוע
מיוחד,
כמו שאינן נוסדות לאגודה מיוחדת, אבל תכליתן להשכיל ולהיטיב, להביא תועלת
דף 19
והטבת מצב לעמנו הדל בכל צד ופינה שיהי'. ע"כ יהיו דברינו הראשונים מועטים
בפרטים, כי על הפרטים אנו מחכים אל דעת הקהל, אשר נקוה שיאר פניו אל דברי:ו
וקול קריאתנו, אל בעלי אסופות מהירי צדק, אשר איש לרעהו יאמר חזק, להוציא
לפעולת ידים דברים טובים נהוצים ומועילים, להאיר אור חיים במבואות האפלים
בחיי עמנו בזמן ההוה. אבל כל עיקרם של דברינו אינם כעת כ"א קול קורא לעזרת
אהים, קול אומר חזקו ונתחזקה בעד עמנו ותורת אלקינו בכל אשר תשיג ידנו, בכל
אשר יתנו לנו רשות מאת הממשלה יר"ה אשר בצילה אנחנו חוסים.
והנה אנחנו מתחילים להעיר על קצת דברים הנודעים לנו, ונושאים ונותנים במקצועות
אשר לנו בהם שיח ושיג בעה"י, ויהי' נא ד' עמנו להביא את השאלות האלה, שאנו
מציגים אותן לידי ברור וכשרון, ולימים הבאים כאשר יתוספו ספסלי בבית מדרשנו
יתבררו ויתלבנו בעה"י עוד דברים רבים, העומדים על הפרק, ואשר יבאו עוד מילדי
יום ויום.
הננו שמים נגד פנינו דברי חז"ל ותקנתם, שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם,
ותחת אשר לדאבון לבבנו אנו רואים רבים מבני עמנו המכריזים בקול שכל מקום
שאמונה ויראת שמים מצויה שם מחלוקת ושנאת אחים ואי-סבלנות מצויה, מה שהוא
נגד האמת הברורה והגמורה, והדעה הכוזבת הזאת היא אבן נגף וצור מכשול לאחדותנו
ושלום עמנו הפנימי, הננו נותנים בזה מחאה גמורה ומפורסמת על דבת שקר זאת,
וישראל הוא ידע כי כלל יראי ד' החרדים אל דברו ותופשי התורה שמים נגד
פניהם דברי חז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות
ומקרבן לתורה .
וכיון שבאו דברינו עד כה, הנני יוצא מאת פני קהל הקוראים בלב מלא תקוה, כי
ברכת השלום תתן לנו פריה, פרי למאכל ועלה לתרופה , ואתם גדולי עמנו, רבנינו
גאונינו צדיקינו, חכמינו וסופרינו, באו נא ועשו אתנו ברכה, ועטרו את החוברות
הבאות בעה"י במדברותיכם הנאות, עוצו עצה עושו ודברו, והשי"ת המברך את
עמו
בשלום יקיים בכם ובכל מי שיועץ על ישראל עצה טובה ומחשבה טובה מקרא שכתוב
יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא.
נכתב בחודש מרחשוון תרנ"ה.
)זיימל( מאת המעריך
דף 20
בחסדי השם יתברך
משאת נפשי, לבתי,
נא לי הגידה,
הגידה נא לי, נשמתי,
פשר זאת החידה.
נפשי שואפת,
רוחי מרחפת,
לאן? למטרה:
והמטרה הלא רמה,
במרומים שמה,
ומאד נהדרה.
ועמוקה משאול
היא מטרתי,
וכנטל החול
תכבד אנחתי.
והיא ממני רחוקה
ולמרחק אין קץ,
ונפשי ריקה,
ובלבבי נחת חץ.
ותבער כשלהבת,
אש תשוקתי,
ובאשה מחרבת
ים דמעתי...
תשוקתי למטרתי
עזה כמות,
והיא גוזלת מנוחתי
ולח עצמי שואבת.
דף 21
תשוקתי הנלהבה,
למטרתי הנעלמה,
בי תבער כלהבה,
לכן נפשי נדהמה.
מי יתן שאלתי,
וגבה אדאה מעל לעננים,
שמה אולי אראה מטרתי,
פנים אל פנים.
אולי מיפי עיניה
יבאו לי קרנים,
וללבבי הקר ברשפיה
תשיב אור וחיים.
וללבבי המר
תמתיק מררתו,
ולרוחי הסר
תשובב מנוחתו.אראנה, המסתתרה,
המעופפת,
האהובה, הסוררה,
שברוח אלהים מרחפת.
אראנה המסתתרה,
מטרתי הרוממה,
שכאש היא בוערה,
וכשאון ימים הומה.
ולאור אשה העצים
לבבי הוא ודמי,
ותמצא כקוצים
לשדי ועצמי.
אך פעם אכירה,
דף 22
אמצא לי מנוח,
אמלאה רוח שירה
ולא אלך עוד שחח.
ולבבי תקוה מלאה
שלמועד תבא תשועתי,
ויבא יום אתראה
פנים עם מטרתי.
ואם לקצה להגיע
תתיאש לבתי,מרשף אחד יגיה
ממנה אור לנתיבתי.
ורשף אחר רשף,
מאור חיציה,
לי בכל נשף,
תתן דודיה.
והרשפים יגברו
והיו לבער,
וכאור יומם
ינהרו הלך ואור.
ומנקודות מחשבותי
שיקבצו לעדרים
אקח אותיותי
והיו למאמרים.
והמאמרים בחוברת
יהיו לספרים
והספרים בכל קרת
יהיו נפזרים.
ואליהם יתלקטו,
מעמי שרידים,
דף 23
שמאד מעטו
והנם יחידים.שדעי יבינו,
ויתאוו לרשפי,
ועלות יהינו
לשכן בין כתפי.
ומשמה למטרתי
אף הם ישאו עינים
ומידה כתקותי
להם קרנים.
והרשפים כנהרות
וכפרץ מים,
ויפיצו אור יקרות
על כל אפסים.
והשואפים למטרתי,
ירבו מיום ליום,
אז תבא שאלתי,
העמוקה מתהום.
כי יחידי הסגולות
יהיו לעדרים,
ובמחשכים במצולות
יאירו לעברים.
דף 24
צפיה
ומרשמי מחשבותי,
שיתקבצו לעדרים,
ילקחו אותיותי,
והיו למאמרים.
והמאמרים בחוברת,
יהיו לספרים,
והספרים בכל קרת
יהיו נפזרים.
ומלכים יתהדרו
במטוה התולעת.
והמעינות יתגברו
ותרבה הדעת
לישועתך קויתי ד'.אל חכי שופר
דף 25
אל חכי שופר
אל חכי שופר בקול אריע,
מי לי מעמי, אזנים קשובות,
מרי שיחי אשפך, תלונתי אשמיע,
אשמיע תאנתי לנפשות האהובות.
לנפשות האהובות בנות עמי הרם,
ההולכות ותועות במגרש החיים,
לצרותיהן האימות שגדלו כים,
והולכות וגדולות עד חוג שמים.
מי לי קול יתן כהמון ימים בשאונם,
אזעק וישמע עד קצות הארץ,
ישמעו פלגות עמי וכל המונם,
וכל פונים לעברם לפרץ פרץ.
מי לי יתן ארבות ידים
כארך הקשת בענן ימדו
אחבק נפוצי עמי, פזורי אפסים,
ופלגותיהם יחד כאחד יתלכדו.
על מלחמת דברים, הבאים ברב ענין,
ועושים לשונאים אוהבים גמורים
ומרב הבונים יהרס הבנין,
וכל המשגים הקלים יהפכו לחמורים.
אזעק חמס על הטענות והתביעות,
שבאות בערבוביא ובמליצות מגוזמות,
שבשביל ההתרגשות תחסרנה הידיעות,
לאזיה דרך נפנה, ומה הנה נמגמות.
דף 26
עד מתי ניהי לוקים בחסר וביתר,
ולא נדע לבאר המדה המצומצמת,
עד מתי נרחיק ממטרה חץ ויתר,
ותוכחתנו בפינו תהיה מגומגמת.
נדבר בשפה ברורה כל פלגותינו,
הטענות שיש לכל כת וכת,
ולא נגבב דברים, להגדיל מלחמתנו,
נדבר כהלכה, ולא נהיה טועים בפשט.
והטעות בפשט גורם צרות מרובות
ומביא במחנה ישראל מהומה גדולה,
גורם ערבוביא וסותם הארובות,
ומחשיך גבולנו כשלשת ימי אפלה.
לכל המפלגות, לכל הרסיסים,
שאליהם בית ישראל נשבר לשברים,
לכל הראשים, המנהגים המרעישים,
אלה במעשים, ואלה בכתבים ומאמרים.
לכולם אבקש אל נא תבאו בעננים,
אל תאפילו בהמון חזיונות הכונה הברורה, אל תדברו דברים בעלי שבעים פנים,
דרשו רק את החסר לשה הפזורה.
בטוח אני, ובטחוני חזק מאד,
שאם כל אחד ידרש רק למלא חסרונות,
אשר ימצא בעמנו הנודד נדוד,
אז לא באנו לאלה הפזרונות.
אם רק לבנות באמת יחלצו בונינו,
לבנות ולא להרס, לא לרמס ברגל,
לחזק כל בדק אשר יראה במשכנותינו,
הלא ישמח יעקב וישראל יגל.
דף 27
אל נמוד כל קנין רק לפי מדתנו,
נדע כל כל אחד הנהו רק פרט,
חלק אחד אחוז מקהלינו
ומה יוכל על הכלל לדון, הלא מעט.
אם העמל בתורה, בחקרי הלכות,
אם יצא לשיר בשירים, מליצות לבקר,
יצא שכרו בהפסדו, באלו המלאכות,
ויגיעו יעלה בעשן, ותלמודו יעקר.
או מי אשר מלאכתו לתור בחכמה,
להרקיע שחקים במעשה בראשית ומרכבה,
במלחמת משכלות מפשטות בינתו לחמה,
הנה זה חלקו בחיים שנפשו אהבה.או מי אוהב דרוש במדע והגיון,
להוליד רעיונות בדברי הגדה,
לפתח נחלים, כפלגי מים בציון,
על ככר המדרשים ידו יסדה.
או מי שם לב לחק קדמונים,
בספרי תולדה ודברי הימים,
גם שם ימצא זהב ואדרכמונים,
שמה יבנה מקדש לחכמה ברמים.
ומי לבו נתונה לחכמות חל:
לרפואה, לטבה, להנדסה, לחימיה.
ונפשו צמאה ותרחיב כשאול,
להתענג על טוב חכמה ענפה פוריה.
המשכילים למשל דורשי כשרון והשכלה,
אם רק להשכלה ידרשו באמת, בצדקה,
להשכלה צרופה, לא זונה וחללה,
אז חדלו הקולות ותשבת הצעקה.
דף 28
אוהבי מלאכה, עת ירימו קולם,
אם באמת באהבת מלאכה ידגלו,
להרבות בעמנו החרשת יתנו חילם,
הלא ככוכבי אור על שמינו יהלו.
שומרי תורה ומצוה, הרדים עם אל,
אם לחזק את הדת קולם ישאו, למה לא יטו להם אזנים כל,
ומי אכזר עליהם מלא יקראו,
חובבי שפת קדש הפשה האהובה,
אם בשם טובת השפה יתנו יד,
מי לא יקבלם באהבה מרובה,
ומי לא יתמכם בלב אחד.
או מי כחו במתניו מלא זרוע,
ולחרשת כל מעשה תטה לבתו,
ילך בדרכו, אל השערה לקלע,
להרחיב מלאכה למצא בה חיתו.
כל איש לחפץ לבבו ילך ויצליח,
ומתנובות כפימו, עמם ירוממו,
כל אחד במקצועו רוח חיים יפיח,
בבנותו לו בית, הריסות עמנו יקוממו.
אל היתרונות פנו שימו לב,
לקנות כל יתרון בכל צד ופנה,
להסיר כל חסרון, כל צרה וכאב,
למען נהיה לתפארת, לא לשנינה.
אבל ידע כל אחד, לחבב וליקר,
את ערך המקצוע שלרוחו זרה,
ואל יהין לנבל לזלזל אף לבקר,
את אשר רעהו שם לו מטרה.סבו ציון והקיפוה
דף 29
סובו ציון והקיפוה
סובו ציון, סבוה,
כגלגל מקיף הנקודה,
הקיפוה עטרוה,
בתורה בתעודה.
סובו, נצרו, ציונה,
מכל אויב מתנקם,
הקיפו נטרו המונה
מכל פתי מתחכם.
הקיפוה לבל בה יפרצו,
מחבלי כרם שועלים,
הקיפוה לבל בה ישרצו,
טופלי שקר ונבלים.
סובו ציון, סבוה,
בגדר אש דת,
בגבורה שמרוה,
העשו לבלי חת.
סבוה, הקיפוה, מגדליה ספרו,
המגדלים הבחונים, העתיקים,
הגידו לבנים, צדק דברו,
שהמה נוצרי תורה הצדיקים.המגדלים הללו, שלמשגב עמדו,
אף מלאו תעודתם, שנים אלפים,
מאבני בחן, מאז נוסדו,
למפלט מאויבים, כנחשים השרפים.
דף 30
המגדלים הללו, הודם ספרו
לאשר לא ידעום, הבנים הצעירים,
ספרו הדרם, פעלם זכרו,
את אשר רדו לעם לאדירים.
המגדלים הללו לעד למשמרת,
לכם יהיו בכל דור,
כאישון תנצרום, כנזר תפארת,
כי בהם תראו חיים ואור.
שיתו לבכם הלב הנאמן,
הלב, לב העברי,
החש ומרגיש אמונת אמן,
האסיר התקוה לתוחלתי, לשברי.
שיתו לבכם, הלב השומע,
לציון שבשעריה מצוינת,
בהלכה ודת, השכל וידע,
הם עמודיה, שעליהם היא נשענת.
הלב הרגש, הלב היהודי,
עם כל רגשותיו, שיתו לחילה, הכואב על שבר, בעניי ומרודי,
ובישועתי שמח שמחה גדולה.
הלב היהודי, הלב הציוני,
המצוין באמת בחוקי החיים,
האמורים בתורה ובשבת תחכמוני,
מחיל בת ציון ושערי ירושלים.
הלב הטהור, הלב הכשר,
שלא התגאל במרק פיגולים,
ושומר דת, הספר הישר,
ונזור אחור מספרי פסולים.
דף 31
שיתו לבכם נא להעיר,
לחילה, שמבדילנה מן החול,
שמרומם אותה מכל עיר,
שמשימה לתלפיות בעיני כל.
חילה ודגלה, שבו היא מצוינת,
תורתה היא זו, שמלאה זוהר,
ארמנותיה, מצותיה, שהיא מאבנת,
בהם, באבן ספיר לטוהר.
פסגו ארמנותיה, הארמונות הנפלאים,
שמעולם למחסה היו לבניה,
ועוד יהיו למעוז לימים הבאים,
לכל נפש שואפת לראות אוריה.
למען תהיה ציון חיה וקימת,
עומדת בפני כל רוח סוערת,
למען דור אחרון יספר אמת,
את אשר מקדם היה למשמרת.
למשמרת לאומה דלה וגולה,
שעמדה בפני גלים שקמו עליה,
ולעין כל הראתה גבורה גדולה,
הלא זו כחה לאלהיה.
ובהקיפכם בת ציון, בתורה בחוקים,
בהכירכם את התורה, לנר חיינו,
לעצות מרחוק, מים עמוקים,
שבשמירתם קשורה חיילאומיותנו.
החיים הלאומיים, גם עלי אדמות,
בגאון, בהדר, ובהצלחה מרובה,
בארצנו שאוירה חיי נשמות,
לאכול מפריה ולשבע מטובה.
דף 32
אז תכירו את החובה הלאומית,
המוטלת לנצח, על הכלל והפרט,
שתהיה החבה לציון בלתי מדומית,
קימת לנצח, ולא לזמן קט.
שמספר לדור אחרון לבנים יולדו,
שיש צביון ללאומיותנו שבו נבדלת, והבדלתה הבינו, על סודה עמדו,
שבחוקות החיים היא משוכללת,
חוקות החיים של התורה,
היא תורת אלהים חיים,
צור ישראל אלה נורא,
והוא הבוחר בציון ובירושלים.
ואם כל האומות, בדתותיהן השונות,
רק בבתי כנסיותיהן הנה נסגרות,
ובפנות החיים שהנה פונות,
מתת להן מקום הנה נשמרות.
כי בכל העמים הדת מתעסקת,
רק לתת למחזיקיהן חיי נשמות,
ואין כחן יפה ומספקת,
לרומם קרנם גם עלי אדמות.
לכן בשוק החיים, מקום הגבורה,
הכח והכסף, אין לדתם זכרון,
כי כך יאתה לה, שתהיה סגורה,
רק במקלטים ובכנסיות בארון.
ובעת תרומם הלאומיות קרנים,
הדת להם תשפיל שבת,
תקופל בצריחים, בעוגבים ומצלתים,
אף במפלצת, חרוטה מחוטבת.
דף 33
כי להם כבר ידוע הנסיון המר,
כי בעת לשפוך רוחה בעזות מצח,
דתם יצאה, על כל נגיד ושר,
מלאה נאות ארץ שד ורח.
ובעת מרומי, העיר החיבת,
יצאה המשרה אל אפסי ארץ,
אש מדון יצאה ותהי לשלהבת,
ונהרי דמים פרצו פרץ.
כי לא ממוצא דתם חיימו יקרו,
ולא ללאומיותם ממנה יד ושם,
לכן תחלש הדת עת החיים יתגברו,
ולאומיותם כשתתרומם דתם תרד תהום.
נסיוננו אנו מנסיונם הפוך,
כאשר בתולדותינו ורוחנו מהם נבדלנו,
כי בעת רוח דתנו היה שפוך
על מלכינו ושרינו מאד הצלחנו השכלנו.
ימי דוד ושלמה, תור זהבנו,
מה נעימים הזכרונות לנפש ורוח,
תור הזהב הנה לתקפינו לחסנינו,
ועל תורתנו נזר כאור זרוח.
הלאומיות האסופה, שמאויר קלוטה,
מאויר ארץ העמים, זמורת זר,תוכל עמוד בנו רק תקופה מעוטה,
אחריתה שתלך תמס, ברושם מר.
לכן שובו אחים, שובו ציונים יקרים,
אל לאומיותנו הטהורה, לציון המצוינת,
עזבו שדי אחרים, חדלו מכרמי זרים,
שכקנה רצוץ המה למשענת.
דף 34
הודיעו בישראל, ביהודה השמיעו,
שמתנאי לאומיותנו היותר מוכרחים,
היא התשובה אל התורה, מהר הודיעו,
ודרכי הגויים שיהיו נזנחים.
בפרישה מדרכי צבור, ברור מללו,
גם במחשכים במשכיות וחדרים,
ברית לאומיותנו תפרו תחללו,
ולעמנו תכאיבו בפצעים רעים ומרים.
הלאומיות הטבועה, שמאז נחקקת,
בשם צור ישראל, מדורות עולמים,
רק היא פלגותינו כאזור מדבקת,
שישראל יהיה גוי אחד ותמים.
וזאת תתקים לעד לנצח,
לא יהדפנה כל רוח וסער,
לא תירא מחובלים, ממכות רצח,
מנמר שוקד, ומחזיר ביער.לה עצמה, לה כח זרע,
שמה אוצר של חיי עולמים,
אור נגה ממנה שופע,
והלך ואור, שנים על ימים.
זה אלהים, מגן מושיע,
אלהי ישראל, מעז דגלנו,
כל תולדתנו מיום ליום תביע,
כי זה אלהים אלהינו.
הוא ינהגנו, ולו נשובה,
בתורתו נלכה, בארחות החיים,
עמו נשוב לארצנו האהובה,
למעון קדשו, לציון וירושלים.
דף 35
וידבר שלום לעמו, לקרובים ולרחוקים,
לכולם יצמיח ישע ופדות,
לשמו, לתורתו, לארצו שוקקים,
הוא ינהגנו על מות.השמים שמי
דף 36
דף 37
דף 38
דף 39
הגיון
שפריר שחק
מלא זיו
עצם שמים
תכלת-כחלילי.
מרהיב עין
בגילת לב
ומפאת קדים
ניצוצי חמה
דוקרים אישון
במכאוב נחת
וצפצוף צפרים
בשמחה גלויה.
אגן מלא אור
וחוטי פז
יריעת תכלת מבהקת
שפריר שמים
בצאת השמש.
וריח פרחים
בשמי עדן
ועשר צבעים
ימלאו ששון
חדרי לבב.
והשמים חביבים
הנשמה מהם פורחת.
וטל ורביבים
דים יתנו
דף 40
לארץ החביבה
חבת עולמים,
ארץ אבות
ארץ קדש
שבה באשרי
רגלי עומדת.
דף 41
השמים שמי
השמים שמי,
ולי עין חומדת,
גלי ימי
וקרני שמש יוקדת.
לי ים תכלילי,
שיש טהור גליו,
אדם רקיע חכלילי
ולבן נתיב חלב.
וחבצלות מלא כרמלי,
ושרוני ים פרחים,
וסוד לי פלאי
לקבץ נדחים.
חלומות אני חולם,
לארץ ולעם,
במקבת אני הולם
לב שפל ולב רם.
מי בן לגוי
יקום עתה ויתעורר
למי רוח גא
יקח כנור וישורר.
במיתרים יכה גלים,
ילכו כחיצים בכליות,
ילכו כצירים קלים
בהרים ובגאיות.
דף 42
יבשרו בכל פנה,
בכל מאורה חשכה,
ברעד של נגינה,
קומו ונלכה.
נלכה אל ארץ
חלומי בה צומח,
ושרשו פורץ פרץ
יונק לשד וכח.
ומיתרי יפזז צלילים
יכרו אזנים אטומות
וירונו שרים ואצילים
עם נושאי האלומות.
דף 43
ומחשבתי משוטטת
ומחשבתי משוטטת
בקצות הארץ,
מקום שם נחיתים,
אחים נדחים.
הקודרים מיגון
באפס נחומים,
הנלחמים על בצלים
ופתותי לחם.
ואור חלד
כי יקום
לעם מציון
לא נגלה למו.
אחים נדחים,
אלה אבקש
להגיד להם
כי נצץ אורם.
דף 44
גלות
ובכלוב צר
בגולה
יונת אלם
שבויה.
ובלב מר
חולה
לנוה
היא הומיה.
רבו זרמי נהרות
שנפלו אלי-ים,
מעת נעזבו קברות
הורים אשר שם.
ונשמה הנשמה
נשמת העם החי
ונאלמה בדממה
רננת עדר אדני.
ונשבתה הגבורה
וחדל רגש הלאום
ונתקלקלה השורה
ושפל רוח הרום.
ובאדמת זרים,
באפס מרגע,
מצאה חיים מרים
ולא לשבע.
דף 45
ורוח גבורים,
המסתתר בלב,
פוגש מעצורים
וסובל כאב.
ולגאון חיל
הנשמה חושקת,
ובאין איל
היא מפקפקת.
כי יניץ נץ
לתקוה שביב,
כי יקיץ קץ,
זמזום אביב.
רוח מרחף
מחזק נואשים,
ורוח מסחף
מחלש חלשים.
ובין זרם לזרם
היונה מתנודדת,אי שדה וכרם
שנפשה חומדת.
והתקוה צועדת
לאטה זוחלת,
והנשמה סולדת
מקוה ומבוהלת.
דף 46
וחלשה היא אמתי
וחלשה היא אמתי
וגויתה רפה,
ורוחה מתנודד
כקנה במים,
ונשמתה בקרבה
כשחקים חזקה.
ידועת היא את ערכה
וסגלת חייה,
לועגת היא
לכל מציקיה,
גם בעת לפניהם תתרפס
יודעת היא את חסנה
שהוא לעד עומד.
ויודעת היא גבורת צורריה
שהוא אך צל עובר,
גבורה היא ככפירה
בעת יחם לבבה,
אמיצה כלביאה
בהלחמה בעד גוריה.
דף 47
במאפל גולה
במאפל גולה
בסנורים הכיתי,
מלאתי קצף וחלי,
שכחתי שמים
נשיתי ארץ,
הכל לי זר,
מעורר פחד.
נגינות עונג,
כרעמי חרדות,
עת אשמעם
מוגת לב,
בקרבי יעררו.
מחזה שדי,
מרומם רוח,
רוחי ידכא
עד בלי תקומה.
מות שחור
על כל פרוש,
ורעל עצבת
במנעמי חיים.
בית-גילה,
היכל דת,
לבית מהפכת
מעורר קפדה, נהפך ברוח
עם נרעש
כל יום תמיד
מתגרת פחד.
חזיון החיים
דף 48
לא ירנין לב,
והמות במנוחתו
לא ישקיט הדעת.
הדר כוכבי אל
לא יעיר שיר.
חמדת נאות שדי
לב רצוץ
לרנין לא יוכלו.
חקר דעת
לא ירחיב נפש.
כי לח חיים
מקרב תם,
נשמת עם רסקה
בעצר גלות,
וזרמי חיים
כליל נתדלדלו.
לתחיה שואפת
נשמה רצוצה,
באור תחית גוי
להניב החיים.
דף 49
גדלו טפת דם, ממנה יבנה עם
ישאף הרוח
חופש בלי מצרים,
בחרון ינתק
את כל רתוקיו.
כנשר יטוש
שמי מעל,
געלה נפשו
שכון בשפל.
חיי עבדות
כלענה מרים,
באט נפש
למו ילעג.
יעזב פחדים
בהלות מוגי לבב,
ימאס אשרם,
ועדנם המלא שממון.
רעיון ירדף רעיון,
חזון יזחל בכבדות,
ינסה כח המעוף,
אוי, כנפיו נשברו. מה מתוק האור
שמה במרומים,
אבל איך לדאות
ואבר אין.
דף 50
נשמת עם מתעלפת,
מאפס כח אל,
רוקב הדם
הועם ברק עינים.
טפת דם חיה
מסותרת במעמקים
תבקש גאולה
מזרמי באש.
אזמל חד מלוטש
יחתך עורק עב,
דם שחור יז
זהו דם הרקב.
יזל דם הסחי,
ימלא צחן האויר,
מכאוב ומחנק יחד
יכו שמות נפש.
מדוכדכת היא ושוממה
גוית הענק השב,
אור חיים כמו דעך
מרגע לרגע ימעט דם.
כלה דם הצחן,
נפסק זנוק דם,
וטפת דם החיה
החלה לחדש החיים.
גדלו טפת דם,
ממנה יבנה עם.
דף 51
שופר
אל ראש ההר עלה,
ושופר גדול קח,
ושא עיניך וראה
ענות העם הדך.
ובשופר הגדול תקע,
תקיעה תרועה ושברים,
וברגלך רקע
וירעשו הקברים.
והקולות יעלו בלולים
עד שרשי הנשמות,
ויתגלגלו הגילגולים
לבנות את השממות.
ויתעורוו הנרדמים
ניני האריות;
המשחקים בזרמים
ושוגים בהזיות.
ויקיצו הישנים
בתרדמת הגולה,
ויעורו הזונים
בעלי האוזן הערלה.
ויקומו ויעלו לארץ
שהורים בקרבה מלכו,
וישימו קץ וקרץ
לגלות שבה הודחו.
דף 52
תחיה
הב לי הב
שביבי אור,
רב לי רב
מחשכי בור.
הבה לי שי
רעיוני טהר,
די לי די
מאפלי סוהר.
תנה לי תנה
גבורת חפץ
הושיט לי נא
כדורי נפץ.
אנפץ בהם
טירות ומגדלים
ושוכני בהם
הבלי הבלים.
אקרא דרור
לפי ועטי
בלי לשמר
ייני וחביתי.
ובלי פחד
חרדת עבדים
נשתעה יחד
דברים אחדים.
דף 53
והדברים כחיצים
יקלעו מטרתם,
ולאחים ניצים
יגידו רשעתם.
להתרומם מפלגות
לגדל עם
ולהרחיב ההשגות
כמרחבי ים.
לנער האבקים
מארצות הגולה
שהם נדבקים
בלבנו החולה.
להבין הנקודה
שהיא הכל,
לתורה ולתעודה
בכחן לאל.
לדאג לנשמה,
לנשמת האומה שנהפכה לשממה
בהגלותה מתחומה.
לעורר החיים
לתחית העם
בארץ ובשמים,
באשר הם שם.
דף 54
שמעו אלי עמי
שמעו אלי עמי, מתוך נשמתי אני מדבר עמכם, מתוך נשמת נשמתי, מתוך קשר החיים
שאני קשור בכולכם, ואתם כולכם קשורים בי, מתוך אותה ההרגשה שאני חש אותה
עמוק יותר מכל הרגשות החיים שלי, שאתם רק אתם, רק כולכם, כולכם, כל נשמותיכם,
כל דורותיכם, רק אתם הנכם תוכן חיי, בכם אני חי, בכם, בחטיבה הכוללת של כולכם
יש לחיי אותו התוכן, שהוא קרוי חיים, מבלעדכם אין לי כלום, כל התקוות, כל
השאיפות, כל הערך של שיווי החיים, הכל אני מוצא בקרבי רק עמכם, ואני זקוק
להתקשר עם נשמותיכם כולכם, אני מוכרח לאהבה אתכם אהבה אין קץ, אי אפשר לי
להרגיש שום הרגשה אחרת, כל האהבות הקטנות עם הגדולות שבכל תהלוכות חיי,
הכל אצורות הן באהבתכם, באהבת כללותכם, הכלל שכל הפרטים שלכם בו הוים
וחיים. כל אחד מכם, כל נשמה בודדת, שמכלל כולכם, הוא ניצוץ גדול וחשוב מאבוקת
אור עולמים, המאירה לי את אור החיים. אתם נותנים לי תוכן, לחיים, לעבודה, לתורה,
לתפלה, לשירה, לתקוה. דרך הצינור של הויתכם אני חש את הכל, אני אוהב את הכל.
על כנפי הרוח של חבתכם אני מתנשא לאהבת האלהים, והיא מתחייבת לי, מתבררת
אצלי, משתלהבת בלבבי, מתצחצחת ברעיוני. עמכם, עמי, אומתי, טמי, מקור חיי,
עמכם אני מעופף למרחבי עולם, עם נצחכם אני חי היי נצח, עם פארכם אני מלא הוד
ותפארת, עם ענותכם אני מלא מכאובות, עם הצער שבנשמתכם אני מלא מרורות,
עם הדעה והתבונה שבקרבכם הנני מלא דעה ותבונה. אוצר חיים הוא לי כל קצב כל
חק של מעמד רגליכם. ארצכם, ארץ תקותכם, קודש היא לי, שמיה לי מקור החן,
מקור פאר העולמים, כרמלה ושרונה מקור התקוה, מקור הברכה, מקור ששון החיים,
שיתה ושמירה עוטים לפני הוד ויפעת עד.
דף 55
ערכו של עם קדוש ,במוצאי ש"ק
מי ייכל לשער ערכו הגדול של עם קדוש במוצאי ש"ק, מי יוכל לפאר כראוי את זיו
רוממות קדהשת הנשמה הישראלית אשר כבר התנשאה בזיו פארה מקדחצת היום
הקדהם חמדת כל ימים. מי יעצור כח לשורר לצייר לחזות חזון על יקר הדר הגוי
הנפלא העולה על במתי עולם, העונק חמה בקומתה המשתרע לשחקים, המתנשא
בקדהשת חפצו למרומי שפרירי שחקי שחקים אשר בכל יום השבת אור ד' זרה עליו,
הופיע האור בסעודיתיה בתפילותיו, בהרגשותיו ובתענוגיו, בשלותו והודו. ומי ידבר
עוד ע"ד הערך הגדול של הקדושים והצדיקים היודעים לפאר את השבת ולכבדו
בכבוד הראוי לו ברוממות קדושתו, והם מחלקים שלל לכל עמם, שלל שמים שפעת
ברכות קדש של הרגשות נעלות, וחפצים כבירים.
מה יקרת לי, ולי מה יקרו רעיך אל, מה עצמו ראשיהם. נעמתם לי תלמידי חכמים
שבישראל, חכמי תורה, אנשי סגולה ומעלה, נעמתם לי צדיקים ישרי לבב נאמני רוה,
אמוני עם סגולה יקרתם לי כולכם כל המונכם. כולו קדש הוא בפנימיות נשמתם אש
קדש יוקדת, רואה אני את כבודכם, מתעטר ומתפאר אני ביופי טוהר רוחכם, חביבי
לב ילדי קד,ם לברכה תהיו בארץ, בארץ חמדה, תתברכו על אדמות הקדש, תתפשטו
לענפיכם, כל הגוים בכם יתהללו, מלכים כבודכם יראו, ואתם כהני ד' תקראו משרתי
אלוהינו, כל מחשבה טהורה מכם תצא, כל רעיון על ידכם יתהלל ויתפאר, כל נשמה
בעזרכם תתענג, הכל בכם יפואר, בכם יתגדל.
דף 56
לחשי ההויה
תלחש לי סוד ההויה כולה:
חיים לי יש קח נא קח,
אם יש לך לב ובלב דם
שרעל יאוש לא זהמהו.
ואם לבתך ערלה
תלחש לי ההויה-
ויפיי לא יקסימך-
סורה מני סורה
הריני לך אסורה.
אם כל צפצוף עדין,
כל יופי חי, לא הדר שירת קדש
אך זרם אש זרה בך יעוררו,
סורה מני סורה הריני לך אסורה.
ודור יקום וחי
ישיר ליופי וחיים,
ועדנה בלי די
יינק מטל שמים .
ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה
תקשיב אזן עם חי,
ומעדן שירה ויפי חיים אור קדש ימלא,
וההויה כלה לו תדובב: בחירי הריני לך מתרת.
דף 57
למוצאי שבת
ישמח לבי וקרבי
ויגל דמי וחלבי
וירום ונשא מצבי
לעת יקיץ אריה ולביא
ואלהי אבי לי יביא
את אליהו הנביא. -את-
ונחומים ימלאו כליותי
וששון ידשן עצמותי,
ומציון תבאנה תנחומותי,
כי יהפך לשחר ערבי
ואלהי אבי לי יביא
את אליהו הנביא. -את-
ומגלות לי יקרא דרור
וממחשך אצא לאור,
ומארץ מאפליה להר המור
ולמרום הרים ממעמקי בור,
ומבשר טוב יניס כל עצבי
ואלהי אבי לי יביא
את אליהו הנביא. -את-
ובני הנפוצים מעברים
יאספו יחד לעדרים
וירנו בראש ההרים,
ללקט כל הנפזרים
אל ארץ תאני וענבי,
ואלהי אבי לי יביא
את אליהו הנביא. -את-
דף 58
וללבבות אמולות רוח חיים,
ולפרחים קמולים טל שמים,
ולנפשות נואשים חלד מצהרים
עתה יקום מיהודה וירושלים
לשמח לבב נערי ושבי
ואלהי אבי לי יביא
את אליהו הנביא. -את-
וחלשים נדכאים ימלאו גבורה,
וסוכה נופלת לחומה בצורה,
ועלובת נפש בשמחה אזורה,
ולישראל יאמר: עורה עורה,
וישוב ופרח וחי לבבי.
ואלהי אבי לי יביא
את אליהו הנביא. -את-
דף 59
האמונה
לעד חיה בלבבנו
האמונה, הנאמנה,
לשוב לארץ קדשנו
עיר בה דוד חנה.
שמה נעמד לגורלנו,
אב המון קנה
שמה נחיה חיינו
חיי עדת מי מנה.
שמה נעבד אלהינו
בחדוה בגילה וברננה
שמה נעלה לרגלינו
שלש פנמים בשנה.
תורת חיים חמדתנו,
מפי עליון נתנה
נצח היא נחלתנו,
ממדבר מתנה.
דף 60
תקותי תחייני
תקותי תחייני
כי עוד ארומם,
כי עוד אתהלכה ברחבה,
ובמרחבי שפרירים
חזון עוד אראה
ועוד לבטא בשפה ברורה
עוד כח בי יבא,
ועוד ישמע עם רב
ויאזין לקול הגיוני,
ועוד ירעש לב עם
לתחית קדשיו,
עוד יפוח הרוח,
רוח חיים בציון,
עוד ינשא ברמה
דגל ירושלים,
וכחות כפולים
יתוספו בתחיה,
וחל יאמץ קדש,
וקדש את חל יעדן ויקדש,
ובצלצלי שמע
ממדינה למדינה
ישמע קול מאויי.
דף 61
ומעינותי מתגברים
ומעינותי מתגברים,
ושחקים אני ממריא,
מעוף נשרים אני עף,
ועיני נטויות החרסה,
ועטוי גבורה אני,
ורעמים קולי יהם
וחרשי לב ישמעו,
מתים תחיה גערתי,
ויתעוררו שוכבי קברים,
העירו לתחיה נרדמים,
הוזים למפעל הקיצו,
העת באה, ובוערת,
השמרו מלהבתה האוכלת,
לשון אשה עצלים תאכל,
תלחך חנפים ונעוים,
העירו למפעל, הצילו,
הושיעו עם קורא צועק לעזרה.
דף 62
מהרה יתקיים בנו "שמעו עמים ירגזון" , מהרה יוסר המסוה מהעולם וידעו כי
עם-ד'
אנחנו ף כי יד ד' עלינו לטובה ; כי מרכז העולם ומרכז האנהשיות אנחנו ; כי אמת
גלויה ובהירה היא כל התכונה של הנבואה המספרת כ"כ בשבח הנצחי של ישראל.
יפלו כל מגדלי התוהו אשר הוקמו על יסוד המארה של עזיבת ד' את ישראל, ינופצו
עלי סלע כל סלעי המגור של המ ימים עלינו לאמר "עמא דאהדרינהו מריה לאפיה
מיניה" .
ידעו כל באי עולם כי אהבת עולם היא אהבתנו, ידע כל התבל הנאור עם כל
חכמותיו, עם כל המודרניות שלו, עם כל ספקותיו, עם כל שקועו החמרי, עם כל מסותיו
הנסיוניות, עם כל חופש דעותיו, שאכן אחת היא האמת העומדת לעד, ואמת זו חקוקה
היא במצחה של החיה השמימית המתהלכת על הארץ בתבנית גוי ששמה ישראל.
ידע כל העולם כי אנחנו הננו שורק כולו זרע אמת ס , וכל יד עמל ותלאה תקצר
מלהפריע את תחיתנו וגאולתנו, וידעו ויכירו כי צור ישראל מושיעו וגאולנו אביר
יעקב
דף 63
מגמתנו היא תמיד מכוונת לא רק להגאל מתוך מצרים, לא אך להתרפאות ממכות
ולהנצל ממדוים, לא רק לצאת ממסגרות העוני וממחשכי העורון, לא, השקיקה
השלילית לבדה היא מדכאה את הנפש, ואינה נותנת ספוק לחיים. לא בשביל כך
יצרנו יוצר כל, הסוב ההמטיב, האב הרחום, מקור כל החסד, כל האהבה וכל הרחמים.
רק הננו שואפים להיות מלאים גדלות, עושר גדול בנשמה, חיים רעננים מלאים זהרה
בכל פנות שאנו פונים, עדן ועונג אין קץ בכל נשימה שאנו נושמים, עדנת אין די
ממקור היי כל העולמים. אליך רק אליך ד', רק לגדלך אדרש, אוחיל ואצפה.
ולארץ ישראל הננו באים, ולגאולה אנו מיחלים, ולפדות נשמה אגו עורגים, לא להגצל
מכבלי הגלות ולא להמלט מכיעורי מכאוביה המנבלים, לא, ליותר מזה באין ערוך, לשם
החשפת האורה כולה, לשם הזרמת זרמי חיי עד ממקור קודש הקדשים, ממקור ישראל,
ממקור נשמתו העליונה, ממקור אהבת עונג צור עולמים, אשר מאיר הוא לנו בקרני
הוד ארץ חמדה, ארץ הקודש, ארץ החיים וארץ האורה. נכספה וגם כלתה נפשי
לחצרות ד', לבי ובשרי ירננו אל אל חי אשרינה ברוכים אנו ומאושרים אושר
עולמים וגאון נצח נצחים. אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד' , אשריך ישראל,
אשריך, אשריך.