רופא

(ראה גם: רפואה)

תלמוד בבלי:

ואל תדור בעיר דריש מתא אסיא. (פסחים קיג א)

תנו רבנן הרי שהיה רבו רופא ואמר לו לכחול לו עינו וסמאה, לחתור לו שינו והפילה, שיחק באדון ויצא לחירות, רשב"ג אומר ושחתה, עד שיתכוין לשחתה… (קידושין כד ב) רבי יהודה אומר משמו… טוב שברופאים לגיהנם, (רש"י: אינו ירא מן החולי, ומאכלו מאכל בריאים ואינו משבר לבו למקום, ופעמים שהורג נפשות, ויש בידו לרפאות העני ואינו מרפא)… (שם פב א)

דתניא דבי רבי ישמעאל אומר ורפא ירפא, מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות… (בבא קמא פה א)

מיתיבי אחד מבני חצר שביקש לעשות רופא אומן וגרדי ומלמד תינוקות בני חצר מעכבין עליו… (בבא בתרא כא א)

ורמינהו עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא כותי ורופא עובד כוכבים, ימול עובד כוכבים ואל ימול כותי דברי ר"מ, רבי יהודה אומר ימול כותי ואל ימול עובד כוכבים… (ע"ז כו ב, וראה עוד ערך רפואה)

וכך היו מוכי שחין עושין בירושלים, הולך לו ערב פסח אצל הרופא וחותכו עד שמניח בו כשערה, ותוחבו בסירא ונמשך ממנו, והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו, ורואה אני שהדברים קל וחומר. (כריתות טו א)

תלמוד ירושלמי:

רבי זריקן שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן רופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ נותן לתוך ידו ואינו נותן לתוך פיו בדמאי, אבל בודאי אפילו לתוך ידו אסור משל חולה אבל משל רופא אסור בישראל, אבל בבן נח אפילו בודאי מותר, משל רופא אסור, אם היה אבר מן החי אפילו משל חולה אסור, שלא יבא לידי תקלה… (דמאי יב א)

…ואת שמע מינה ההוא דא"ר יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אם היה רופא נאמן מותר, (אם היה עכו"ם רופא אומן מתרפאין הימנו אפילו מכה של חלל). (שבת עו ב)

המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב, ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון… מתניתא בשאסר הרופא נכסיו עליו, אבל אם אסר החולה נכסיו עליו של רופא הוא חטא על נפשיה. (נדרים יד ב)

אבות דרבי נתן:

שבעה אין להם חלק לעולם הבא, ואלו הן לבלר וסופר… וטוב שברופאין. (לו ה)

מדרש רבה:

א"ר אלעזר בן פדת המשל אומר כבד את רופאך עד שלא תצטרך לו. (שמות כא ז)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר וכי יריבון אנשים וגו' רק שבתו יתן ורפא ירפא, וכי יכה איש את עבדו וגו' אמרתי להם רבותי מכאן לרופא שרפא את החולה ושליח בית דין שהכה במלקות ארבעים והרב הרודה את תלמידו… כולן יעברו ממלאכתן וילכו ויעשו מלאכה אחרת, ואם חזרו ועשו תשובה מרפאין אותן, ואם לאו עונשין אותן אפילו על הממון שלהם שהוא הדבר הקל… (פרק כג)

ילקוט שמעוני:

דאיבעיא לן בן מהו שיקיז דם לאביו, רב מתנה אמר מכה אדם מכה בהמה, מה מכה בהמה לרפואה פטור, אף מכה אדם לרפואה פטור. רב (פפא) לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא (קוץ), מר בריה (דרבינא) לא שביק ליה לבריה למיפתח ליה כותא, אמר דלמא חביל והויא ליה שגגת איסור… (שמות פרק כא, שכח)

אבן עזרא:

ורפא ירפא – לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאותו, וכן כתוב "כי הוא יכאיב ויחבש"… (שמות כא יט)

והסירותי מחלה מקרבך – והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב "גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים". (שמות כג כה)

רמב"ן:

…וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרה עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כאשר היה ענין אסא וחזקיהו בחלותו, ואמר הכתוב "גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים", ואלו היה דבר הרופאים נהגו בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים… אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים, ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך", והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו, וכך אמרו כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה בר רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא. והמשל להם, תרעא דלא פתיח לאסיא (שאינו פתוח לרופא)… (ויקרא כו יא, וראה עוד ערך רפואה)

בפרק החובל תנא דבי ר' ישמעאל ורפא ירפא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. פירוש שמא יאמר הרופא מה לי בצער הזה, שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות בשוגג, לפיכך נתנה לו תורה רשות לרפאות. וקשיא לי הא דתניא בתוספתא רופא אומן שרפא ברשות בית דין והזיק הרי זה גולה, אלמא עונש שוגג יש בדבר. ויש לומר הכי, הרופא כדיין מצווה לדון, ואם טעה בלא הודע אין עליו עונש כלל, כדאמרינן שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה, תלמוד לומר "ועמכם בדבר המשפט", אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואף על פי כן אם טעה ונודע לבית דין שטעה משלם מביתו על הדרכים הידועים בו, ואף על גב דהתם אם דן ברשות בית דין פטור, אף כאן מדיני אדם פטור מתשלומין, אלא שאינו פטור מדיני שמים עד שמשלם הנזק ויגלה על המיתה, הואיל ונודע שטעה והזיק או המית בידים. וכן אמרו בתוספתא דבבא קמא גבי פטורים מדיני אדם וחייבין בדיני שמים, רופא אומן שריפא ברשות בית דין פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים… והוא שיזהר כמו שראוי ליזהר בדיני נפשות ולא יזיק בפשיעה, ומסתברא דהא דאמרינן נתנה רשות לרופא לרפאות לומר אינו אסור משום חשש השגגה, אי נמי שלא יאמרו הקב"ה מוחץ והוא מרפא, שאין דרכן של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, כענין שכתוב "גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים" (דבהי"ב ט"ז), אבל האי רשות רשות דמצוה הוא לרפאות, ובכלל פקוח נפש הוא, כדתנן מאכילין אותו על פי בקיאים…

ויש לומר כיון שנתנה רשות לרופא לרפאות, ומצוה נמי היא דרמיא רחמנא עליה, אין לו לחוש כלום, שאם מתנהג בהן כשורה לפי דעתו אין לו ברפואות אלא מצוה, דרחמנא פקדיה לרפויי, ליביה אנסיה למטעא. אבל בן אצל אביו, כיון דאיכא אחריני למשקל ליה סילוא (קוץ) ולמפתח ליה בועיה, לא שבקינן לבן למיעבד הכי, דלא ליהוי מעייל נפשיה לספקא דחיוב מיתה… אבל למיתה לא חיישינן לא בבן ולא באחר, משום דעל כרחך הצריכן הכתוב לרפאות. ואין לך ברפואות אלא סכנה, ומה שמרפא לזה ממית לזה, וזו שאמרו טוב שברופאים וכו' לגנות דרכן של רופאים בפשיעות וזדונות שלהם נאמר, אבל לא שיהא חשש איסור בדבר. כדרך שאמרו שם נמי טוב שבטבחים וכו', הא אלו נהג עצמו כשורה כל שכן שהוסיף זכות לעצמו, שאומנותו אומנות לסטים ולא למד ממעשיהם… אלא מיהו דוקא בבקי וביודע בחכמה ובמלאכה זו, ושאין שם גדול ממנו, אבל כל שאינו יודע בטיב מלאכה זו לא יהא לו עסק בהן, וכן אם יש שם גדול ממנו אסור לו להתעסק בהן כלל, קל וחומר משאר דינין והוראות שבתורה, דהאיך יורה בספק נפשות במקום שגדול ממנו. ואם נתעסק בהן כלל שופך דמים הוא בודאי, ואם ריפא שלא ברשות בית דין והזיק חייב בתשלומין בבקי, וכל שכן אחר שאין בית דין מרשין למי שאינו בקי.

ולענין שכר רפואה נראה לי דמותר ליטול מהן שכר בטלה וטרחא, אבל שכר הלמוד אסור, דאבדת גופו הוא, ורחמנא אמר והשבותו לו, ואמרינן לענין מצות מה אני בחנם אף אתה בחנם, הלכך שכר החכמה והלמוד אסור דהוה ליה כשכר הזאות וקידוש, אבל שכר הטרחא מותר דהוה ליה כשכר הבאה ומילוי דמותר, וכן שכר בטלה מותר… (תורת האדם ענין הסכנה בסוף)

משנה תורה:

רופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ מפירות עם הארץ נותן לתוך ידו אבל לא לתוך פיו, ואם היה הדמאי של רופא אפילו לתוך ידו לא יתן, וכן אם ידע שהוא טבל ודאי אפילו לתוך ידו אסור. (מעשרות י יג)

אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש להעשות רופא אומן או גרדי או מלמד תינוקות של עכו"ם בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין. וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן… (שכנים ו יא)

…והמקיז דם שחבל… וכל כיוצא באלו האומנים שאי אפשר שיחזירו ההפסד שהפסידו מסלקין אותן בלא התראה, שהם כמותרין ועומדין עד שישתדלו במלאכתן הואיל והעמידו אותן הצבור עליהם. (שכירות י ז)

ספר חסידים:

לעולם לא ילמוד אדם בשכר לחבירו, אף רפואה לא יעשה לו בשכר, אבל אומר לו תן לי מה שאוציא… כי בשביל הרפואה לא יקבל שכר אלא כנגד הטורח וההוצאה. (רצה)

…ואיזה רופא חכם, כל שיודע להזהיר שלא יבא לידי חולי, אף על פי שמרפא, אבל כל שלא ידע להזהיר אף על פי שמרפא אין זה רופא חכם. (תקצב)

מהר"ל:

טוב שברופאים לגיהנם, נראה דפירושו מפני שמלאכתו בטבע, והטבע היא לחומר, וכל עסקי הרופא בגוף החמרי, ולפיכך טוב שברופאים לגיהנם, כי הצורה לא תקרא טבע כלל, רק מה שאחר הטבע, ולפיכך ראוי לו הגיהנם, כי הגיהנם דבק באדם מצד החומר… ואין לך אומנות בעולם שכל עסק שלו בחומר ולא מצד הצורה כלל רק הרופא, שכל עסק שלו עם גוף האדם מצד טבעו החמרית, ולא עיין בצורה, ומאחר שעסק שלו בגוף החמרי לא מצד הצורה כלל, אי אפשר שלא יהיה מתחבר עם הגיהנם, כי כל דבר מתחבר אל אשר הוא מינו…

ויש לפרש עוד, כי נחשב האדם קל בעיניהם, שאם לא כן לא היה רופא שהיה מתיירא פן יטעה ויאבד נפש מישראל, כי כל דבר כאשר האדם רגיל בו אינו מקפיד כל כך להיות נזהר בזה תמיד, וכאשר נעשה לו שתי פעמים הותרה לו ושוב אינו משגיח, ולכך טוב שברופאים לגיהנם, ומכל מקום פירוש הראשון עיקר כי דברי חכמה הם… ויש לפרש כי שניהם אמת והאחד גורם לשני, כי מאחר שכל משא ומתן שלו בגוף האדם החמרי שדבק בו ההעדר, דבר זה הוא סבה לחטא עד שהוא בעל גיהנם… (חידושי אגדות קידושין פא א)

כוכבי אור:

והנה כל איש אשר יעמוד להגיד תוכחה הוא בתור רופא נפשות, אולם ההבדל בין רופא הגוף לרופא הנפשות הוא, א', כי הרופא חולי הגוף יש מציאות כי הוא בעצמו חולה גדול, ומכל מקום יכול ללמוד החכמה לרפאות חולי, מה שאינו כן רופא נפשות, אם בעצמו הוא מוכה במחלה זו של חולי הנפש לא יוכל לרפאות אחרים. ב', העולם אומרים אל תשאל לרופא שאל לחולה, כי לפעמים מי שהוא חולה כל ימיו אף שלא למד חכמת הרפואה בעולם, מכל מקום יש לו ידיעה (בתהליך מחלתו). כי האדם אוהב את עצמו, וכל אשר לו יתן בעד נפשו, וישאל תמיד לרופאים. ועל פי דרכי הנסיון יודע מיני רפואות למחלה כזו. לא כן מי שהוא חולה בתחלואי הנפש, גם תועלת זו רחוקה כי איפה האיש חולה הנפש אשר יחוש לחפש תרופות ורפואות. ג', יש תועלת בדרישה אצל חולה אף לא לידע דרך הרפואה, כי יש אנשים חולים אשר המה רפה ידים לעסוק ברפואות, אבל לכל הפחות הם יודעים ובקיאים בתהלוכות, ומי שהוא חולה זמן ארוך הוא יאמר לזולתו מחלה כזו יסבבו זה וזה, אבל בחולי הנפש לפעמים גם התועלת הקטן ביותר לא נוכל להשיג, כי האדם כל כך הוא כמבולבל אשר לא יכיר ולא יבין גם את מחלתו. (כוכבי אור חלק א כה)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• יונתן בן אפרים פישל
• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.