ערך: קמיע

קמיע

תלמוד בבלי:

אמר מר ולא (יצא בשבת) בקמיע אף על פי שהוא מומחה, והא תנן ולא בקמיע שאינו מומחה, הא מומחה שפיר דמי… מומחה לאדם ואינו מומחה לבהמה… אדם דאית ליה מזלא מסייע ליה, בהמה דלית לה מזלא לא מסייע לה. (שבת נג ב)

לא יצא האיש… ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה, אמר רב פפא לא תימא עד דמומחה גברא ומומחה קמיע, אלא כיון דמומחה גברא אף על גב דלא מומחה קמיע… תנו רבנן איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושלש, אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין, אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה, לא שנכפה אלא שלא יכפה, וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים, ובלבד שלא יקשרנו בשיר ובטבעת ויצא בו ברשות הרבים משום מראית העין. והתניא איזהו קמיע מומחה, כל שריפא ג' בני אדם כאחד, לא קשיא הא למחויי גברא הא למחויי קמיעא… איבעיא להו קמיעין יש בהן משום קדושה, או דילמא אין בהן משום קדושה, למאי הילכתא אילימא לאצולינהו מפני הדליקה, תא שמע הברכות והקמיעין אף על פי שיש בהן אותיות ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן מפני הדליקה ונשרפים במקומן, אלא לענין גניזה, תא שמע היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה יגוד ויגנזנו, אלא ליכנס בהן בבית הכסא מאי, יש בהן קדושה ואסיר או דילמא אין בהן קדושה ושרי, תא שמע ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה, הא מן המומחה נפיק, ואי אמרת קמיעין יש בהן משום קדושה, זמנין דמיצטריך לבית הכסא ואתי לאיתויינהו ד' אמות ברשות הרבים, הכא במאי עסקינן בקמיע של עיקרין… אלא הכא במאי עסקינן במחופה עור. (שם סא א)

תלמוד ירושלמי:

איזהו קמיע מומחה, כל שריפא בו ושנה ושילש, ר' אבהו בשם רבי יוחנן נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ריפיתי בו ושניתי ושילשתי, רבי שמואל בשם רבי זעירא ריפא לאדם אחד נאמן לאדם אחד, לשנים נאמן לשנים לשלשה נאמן לכל אדם. יוצאין בקמיע מומחה בין בכתב בין בעשבים, ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת… (שבת לו א)

(המוציא) עור כדי לעשות קמיע… אית תניי תני כדי ליתן על הקמיע, מאן דאמר כדי לעשות קמיע בהין רכיכה (עורות הרכים), ומאן דאמר כדי ליתן על הקמיע בהין קשיא. (שם נה ב)

תוספתא:

קמיע של מתכות הרי זה טמא טמא מת, נתפרק התחתון טמא, והעליון טהור. עור שכורך בו את הקמיע טמא, פשטו טהור, מטמא ומטהר אפילו עשרה פעמים ביום. פסלין שהוא כותב עליו את הקמיע טהור, ספת הימנו עושה חוליא לתכשיט טמאה… (כלים בבא מציעא פרק א)

ספר חסידים:

אם יאמר לך חכם אחד או נכרי או ישראל אכתוב לך קמיע כנגד החן או כנגד שיתקבל דבריך בפני השרים, או אם אמר אתן לך דבר שתשאנו עליך תתעשר, לא מבעיא בשבת שאסור לשאת לפי שמחלל שבת, אלא אפילו בחול לא ישאנו עליו מפני שבוטח באותן הבלים ואמרו (משלי ג') "ואל בינתך אל תשען", וכתיב (דברים י"ח) "תמים תהיה"… (תתשיד)

רבינו יונה:

ובחקותיהם לא תלכו, הוזהרנו בזה להתרחק מכל דרכי האמורי, ומהם הלחשים, והקמיעים שאינם מן המומחה לרפואה. (שערי תשובה ג קד)

אור ה':

אם יש לקמיעות והלחשים מבוא בפעולות האדם.

הנה אם היה מחכמי אומתינו והרחיקו מאד שיהיה להם מבוא כלל, אבל החזיקו המאמין בהם לאיש שוגה ופתי, אמנם אנחנו לא נכזיב החוש ומה שנתפרסם לרז"ל במקומות רבים מהתלמוד, אלא שצריך שנשתדל בהתר הספק הזה החזק, והוא המראה פנים לצד השולל, והוא איך יגיע הפועל המכוון מהפועל בקמיעות או בלחשים, אשר הוא פועל חוץ מהמנהג הטבעי. וזה שכבר התבאר במה שאחר הטבע שכל דבר שיוציא זולתו מהכח אל הפועל הנה ימציא לו בפועל מה שנמצא למתפעל בכח, ולפי שהוא מבואר שאין בקמיעות והלחשים דבר בפועל ממה שיכוין בהם, הנה אם כן אין הקמיעות והלחשים הפועלים לזה הפועל ומזה הצד בעצמו יתבאר שאין הגשמים השמימיים הפועלים, וזה שאין יחס בינם ובין הקמיעות והלחשים. וכבר יראה שהשי"ת ויתעלה שמו לעד אינו הפועל, וזה מפנים מהם שלמה שהמבואר מהפעולות האלה שהם מיוחסות לרצון הפועל יתחייב אם כן שיהיה השי"ת וישתבח שמו לעד נמשך גם כן, והוא מגונה מאד. ומהם כי לפי שהפעולות המכונות ההם מהם לטובה ומהם לרעה יתחייב שיהיה השי"ת מסכים אל הרע ההוא חלילה, ומהם שאם היה השי"ת פועל והוא מבואר באלו שהם מפועל הבחירה והרצון לאדם יתחייב אם שתהיה לו יתברך חדוש רצון והוא נמנע בחקו, ואם שיהיה כן מרצונו הקדום בעת ההיא ויבטל טבע האפשר למה שיהיה רצון האדם בו מחוייב ומוכרח בלתי רוצה. התבאר אם כן שאין השי"ת הפועל, והוא מבואר שאין אדם הוא הפועל וזה שהוא מן המבואר, שלא יפעל דבר חוץ מהמנהגת הטבעי במה שהוא אדם, וכאשר יפעלהו יחוייב שיפעלהו באמצעות הקמיעות והלחשים, ולזה איזה התיחסות ביניהם ובין הפועל המגיע מהם, מי יתן ואדע.

ואמנם הספק הזה ואם הוא חזק אין התרו ממה שיקשה, וזה שכבר יראה שהפועל הקרוב לפעל הזה המגיע מהקמיעות והלחשים איננו אחד בכלם אבל הוא מתחלף בהם, מהם שהפועל הקרוב הוא הגרמים השמימיים, ומהם שהפועל הקרוב הוא השי"ת, ואמנם ישתתפו שהקמיעות והלחשים להם במדרגת הכלי, וזה שמהם יש בהם קשר ותנאי שיהיה הפועל להם חכם וירא חטא ושיעשה פעולותיו באופן מהקדושה והטהרה והמחשבה הנכונה אשר זה וכיוצא בו מין ממיני התפלה והעבודה, אשר כבר התבאר שיועילו לו ולזולתו. ואמנם המעשים ההם חוקיים ועמודים אשר בהם ישענו המחשבות, ולזה היו הקמיעות והלחשים במין הזה במדרגת הכלי למה שיקבע האמונה והמחשבה בלבות בעליהן אשר באמצעותם.

ומהם שאין בהם תנאי וקשר שיהיה הפועל ירא חטא ושאר התנאים והמין הזה איננו רחוק שיהיו הפועלים הגרמים השמימיים, ושיהיה המעשים במדרגת הכלי. וזה אמנם לקשר והתייחסות אשר בין הגרמים השמימיים והנמצאות השפלות… ולזה הוא מבואר, שאנחנו ואם נסכל האיכות או האיכיות שיתוארו בהם הגרמים השמימיים הם מתיחסים עם אלו האיכיות אשר בנמצאות השפלות על כל פנים, ואיך לא, והנה עניני הטלסמאות והלוחות המספרות התאמת ענינם בהשגות רב, ואם לא היה ההתיחסות והדמיון אשר בין הגרמים השמימיים והנמצאות השפלות לא היה ענין להם ולמה נרחיק אם כן עניני הקמיעות והלחשים, אלא שלהתיחסם בגרמים השמימיים ובניניהם יגיע באמצעותם השפע מהם, והנה הם במדרגת הכלי לפעולות ההם… (מאמר ד דרוש ה)


לעילוי נשמת:

  • שילת בת יהודה
  • ידידה אשת חיל
  • אפרים בן מנוחה

ולרפואת שאר חולי ישראל.