פרנס

(ראה גם: מלך, מנהיג, נשיא)

זהר חדש:

…עליהם נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם וגו', אף על פי שישראל הם בגלות, ופרנסי הדור, שהם כמו הלב, ועיני ישראל, שהם סנהדרין גדולה, כיון שהם זונים ומשותפים בזמה, ולא תתורו אחריהם כי אין בהם אמונה. (יתרו מו)

ראה עקר כל המובאות בערך מנהיג.

ספרי:

לא תוכל לתת עליך איש נכרי, זו מצות לא תעשה, איש נכרי, מיכאן אמרו אין ממנים פרנס על הצבור. (שופטים קנז)

תלמוד בבלי:

וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. (אבות ב ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי חלבו בשם רבי בא בר זבדי אין מעמידין פרנסין פחות מג'… רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין מעמידין שני אחין פרנסים… רבי יוסי אעל לכפרה בעי מוקמה לון פרנסין ולא קבלון עליהון, עאל ואמר קומיהון בן בבי על הפקיע, ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להמנות עם גדולי הדור, אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות לא כן שכן. רבי חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון אורייתא לומר שכל שררה שניתנה בתורה ניתנה, בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו… (פאה לו ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

…ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של משה, ובית דינו של שמשון כבית דינו של אהרן… ללמדך שכל מי שנתמנה פרנס על הציבור אפילו הוא קל שבקלים הרי הוא כאביר שבאבירים הראשונים, שנאמר (דברים י"ז) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו', אין לי אלא שופט שבדורך… וכן הוא אומר (קהלת ז') אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. (קהלת א ח)

משנה תורה:

…ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב, יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי ליסרם, ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו, כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעס והוא אינו כועס… (דעות ב ג)

ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים… ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים. (תשובה ג ו)

מטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים זה הרודה צבור בחזקה והם יראים ומפחדים ממנו, וכוונתו לכבוד עצמו, וכל חפציו שלא לשם שמים, כגון מלכי העכו"ם. (שם שם יג)

ספר חסידים:

אם תראה פרנס שמתגאה על הצבור או אדם אחר מפני עשרו ויש לאל ידו, ורוב ראשי הקהל טובים וברצונם לתקן רצון הקב"ה ואין יכולין מפני הבעל גאוה אז לא יאריך ימים, שנאמר (דברים ז') "לא יאחר לשונאו", בתחלה כתיב לשונאיו ואחר כך לשונאו, אלא מפיל הבעל גאוה, ואז אין הרמת ראש למסייעים בו ולבוטחים בו. (תיד)

רבינו יונה:

…ואמרו רבותינו ז"ל (ר"ה י"ז א') המינים… ושנתנו חתיתם בארץ חיים כגון הפרנסים המטילים אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים… יורדים לגיהנם ונדונים בה לדורי דורות, שנאמר (ישעיה ס"ו כ"ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות.

ועונש הנותנים חיתיתם בארץ חיים מחמשה פנים, השנים מצד עצמו, והשלשה מצד העם. השנים שהם מצד עצמו, האחד, כי האנוש רמה ותולעה, וכן נקרא גם עוד בחיים חיתו, ולא דיו שלא ישח ולא ישפל, כי ישתרר גם השתרר שלא לשם שמים. וגם במחשבת הגאוה מבלי השתרר נפסד האדם, שנאמר (משלי ט"ז) "תועבת ה' כל גבה לב".

והשני, כי האדם חייב להכין מערכי לבו בכל עת, להכין בלבו אימה ויראה מעל פני השי"ת, ועל הרשעים נאמר (ירמיה ה') ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלקינו. והאיש הנותן חתיתו בארץ חיים שלא לשם שמים אין בלבו אימה מלפני השם ורוצה להטיל אימתו על בריותיו… ונאמר (ש"ב כ"ג ג') "מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים", פירוש ראוי להיות מושל באדם צדיק שהוא מושל יראת אלקים, כי אחר שהוא ירא את השי"ת ראוי לעמו שייראו מלפניו.

והשלשה פנים שהם מצד העם, האחד, כי הוא מצער את הצבור בהטלת אימתו, ונאמר (ויקרא כ"ה) "ולא תונו איש את עמיתו", והוא על ענין הצער בדברים כאשר בארנו כבר.

והשני כי כמה מכשולים באים בסבת הטלת אימה, כמו שאמרו רז"ל (גיטין ז' א') לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתרה והפילה כמה רבבות מישראל.

והשלישי כי עם הקדוש שהם עובדי השי"ת אין להם להכנע לבשר ודם, ואינו ראוי להיות מורא בשר ודם אחר עליהם אלא לשם שמים, שנאמר (ויקרא כ"ה נ"ה) "כי לי בני ישראל עבדים", עבדים ולא עבדים לעבדים… (שערי תשובה ג קסב והלאה)

בעל הטורים:

ראו קרא ה' בשם – שאין מעמידין פרנס על הצבור אלא מדעתם. (שמות לה ל)

ארחות צדיקים:

לכן מי שהוא פרנס או דיין או גבאי צדקה, צריך שלא יהא חנף, כי אם יחניף הפרנס לשום אדם, ולא יוכיחו לעשות הטוב ולסור מן הרע, אז יהיו כל הקהל מקולקלים, כי כל אחד יאמר הפרנס מחניף לפלוני, ולא יקבל תוכחתו… (שער החניפות)

מהר"ל:

…ועוד כי אמרו הפוך בה והפוך בה דכולא בה, ולפיכך מחבר לזה כל העוסקים עם הצבור, דהיינו עם הכלל, אינו דומה למי שעוסק בדבר פרטי, שהרי זה מתעסק בדבר כללי, ולפיכך אחר שיהיה כוונתו לשם שמים, שכאשר כוונתו לשם שמים אז בודאי נאמר עליו שהוא מתעסק בדבר שהוא כללי, שאם אין כוונתו לשם שמים הרי יוצא דבר זה מעסק הצבור, שהוא עסק רבים, ששכרו גדול, כי כאשר כוונתו להתגדל ולהתפאר אינו עושה לשם הצבור שהם הכלל, אפילו אם היתה כוונתו שיעשה לשם אלו האנשים שהם הצבור, אין זה שעושה אל הכלל מה שעושה בשביל אלו האנשים, רק אם יעשה לשם שמים, רצה לומר בשביל שיש להטיב עם הצבור מפני שהם כלל, וראוי להטיב עם הצבור שהם כלל, ודבר זה הוא לשם שמים, כי הוא השי"ת עם הצבור, ולפיכך אמר במסכת שבת, מפקחים על עסקי ציבור בשבת, והיינו מפני שנחשב מילי דצבור מילי דשמיא, והוא בכלל חפצי שמים, שהם מותרים. וזהו שאמר שתהיה כוונתו לשם שמים, בשביל טובת הצבור, שהוא מילי דשמיא, ואמר שזכות אבותם מסייעתן, וצדקתן עומדת לעד, פירוש, כי האבות שהם אברהם יצחק ויעקב זכות שלהם מסייעתן כאשר מתעסקין בצרכי צבור, כי האבות הם אבות לכלל ואינם נקראים אבות לפרט, כי הפרט יש לכל אחד ואחד אב בפני עצמו, אבל האבות אברהם יצחק ויעקב הם אבות הכלל, וזכות האבות עומדת ומסייעת לכל אשר הם אבות להם כאשר הם צריכין, ולפיכך זכות אבותם מסייעתן וצדקתן עומדת לעד, כמו שהכללים הם עומדים לעד… (דרך חיים ב ג)

ובפרק קמא דחגיגה תנו רבנן, על ג' דברים הקב"ה בוכה עליהם בכל יום… ועל פרנס המתגאה על הצבור בחנם… ויש לך לדעת כי הבכיה הוא על דבר שמגיע אל הבוכה כאשר יש העדר בדבר שהוא קרוב ושייך אליו ביותר, ואין דבר שהוא קרוב אל השי"ת כמו התורה, וכן הפרנס אשר עליו להנהיג את הצבור, והוא שליח השי"ת, ולכך אמרו במסכת ברכות, שהקב"ה מכריז בעצמו על פרנס המנהיג הצבור, שמזה תראה כי מי שהוא פרנס על הצבור ההנהגה הזאת שייכת אל השי"ת עצמו, שהוא מנהיג הברואים, והפרנס אשר הוא מנהיג הוא שליח השי"ת, לכך אלו דברים הם גדולים מאד והם קרובים אל השי"ת. והצבור במה שהם צבור והם הכלל הם ביותר קרובים אל השי"ת, וכאשר אלו ג' דברים יש בהם ההעדר, וכל העדר מביא בכיה…

ועוד יש לך לדעת, כי אלו שלשה אינם לפי השכל והדעת כלל, והוא ית' אשר הוא השכל והדעת לכך הוא בוכה על שלשה שהם אינם לפי השכל… וכן פרנס המתגאה על הצבור בחנם, כי השררה והממשלה הוא דבר גדול שמשתרר על אחרים בכח וביד חזקה, ובודאי דבר גדול כמו זה אין להיות בחנם, ועל זה הקב"ה בוכה, והבן הדברים האלה מאד… (נתיב התורה פרק ד)

בפרק קמא דחגיגה… מאמר זה נתבאר למעלה בנתיב התורה באריכות, ואף כי לגודל חטא הזה של פרנס המתגאה על הצבור, ובפרט בדור הזה, היה ראוי לכפול הדברים עד אלף פעמים, ואל יחשוב האדם כי כאשר נתן השי"ת אליו גדולה שהגדולה נתן לו שיהא מתרומם ומתגדל על אשר נתן לו הגדולה, לכך אמרו בפרק כהן משוח, תנו רבנן אשר נשיא יחטא, פרט לחולה, משום דחולה אידחי מנשיאותו, אמר רב אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר "וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית", מכלל דעד השתא עבד הוא, אין כי האי דרבן גמליאל ורבי יהושע הוו קא אזלי בספינה… אמר להם כמדומין אתם ששררות אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם, שנאמר וידברו אליו לאמר, אם היום תהיה עבד לעם הזה… מאמר הזה בא להודיע כי אף אם השי"ת נותן שררה לאדם לא יחשוב בלבו שהוא שררה אליו, ולא יתגדל באותה שררה ובאותו כבוד, כי אין זה רק עבדות אליו… (נתיב הענוה פרק ה)

ובפרק חלק אמר ר"א כל פרנס המנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא, שנאמר, "כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם". וביאור זה, כי יותר מכל ראוי ההנחה לפרנס המנהיג הצבור, כי כל פרנס המנהיג העם שיהיה מנוחה לעם אשר הוא מנהיג, והפרנס המנהיג את הצבור בנחת, ויודע כי עולם הזה אינו עולם המנוחה, וכאשר מנהיג את הצבור ומנהיג אותם בעולם הזה מעין עולם הבא, שעל מי מנוחה מנהל אותם, זוכה להנהיג אותם בעולם הבא גם כן, שעולם הבא כולו מנוחה… (נתיב הכעס פרק א)

בפרק קמא דראש השנה, המינין והאפיקורסין… ושנתנו חתיתם בארץ החיים, אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים… והנה הפרנס המטיל אימה יתירה על הצבור הוא ככל המינים והפורשים מדרכי הצבור, כי גם פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור הוא פורש מן הצבור ואינו בכלל הצבור, בודאי כאשר עושה לשם שמים ובשביל הצבור לא נקרא זה פרישה מן הצבור, אבל שלא לשם שמים ראוי שיהיה נחשב כמו מין ופורש מדרכי הצבור. וכבר התבאר ענין הפרישה מדרכי הצבור, שהוא פרישה מן השי"ת, כי הוא ית' נקרא אלקי ישראל… (שם פרק ב)

העמק דבר:

ושם הנהר השלישי חדקל – אופן הג' שראוים להנהיג את הצבור, ובאשר לא כל אדם מסוגל לזה, אלא מי שטבעו חכם ונבון וזריז, על כן מכונה חדקל, חד וקל, מחודד וזריז, ונקראים בשם אשור, מלשון "ואשרו אתכם כל הגוים", ואמר קדמת אשור – שעקר גמול האנשים האלו לפי חסד שעושים, עד שלא נאשרים מהבריות, רק עושים לטובת הכלל, אז ודאי ישיג שכר טוב גם בעולם הזה, גם בגן עדן התחתון, אפילו אם אינו בן תורה ועושה לשם שמים. (בראשית ב יג)