ערך: יולדת

יולדת

(ראה גם: טומאה, לידה, קרבן-יולדת)

תלמוד בבלי:

אמר רב יהודה שלשה צריכין שימור… במתניתא תנא חולה חיה חתן וכלה… (ברכות נד ב)

אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין, ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת, וקושרין את הטבור, רבי יוסי אומר אף מחתכין… לאתויי מאי, לאתויי הא דתנו רבנן, אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר, ואם היתה צריכה לשמן חבירתה מביאה לה שמן ביד, ואם אינו ספק ביד מביאה בשערה, ואם אין ספק בשערה מביאה לה בכלי… אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת, נסתם הקבר בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת, רב אשי מתני הכי, מר זוטרא מתני הכי, אמר רב יהודה אמר שמואל… נסתם הקבר אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת, לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת… מאימתי פתיחת הקבר, אמר אביי משעה שתשב על המשבר, רבי הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד, ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה. עד מתי פתיחת הקבר, אמר אביי שלשה ימים, רבא אמר משמיה דרב יהודה שבעה, ואמרי לה שלשים. אמרי נהדרדעי חיה ג' ז' ול', ג' בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה מחללין עליה את השבת, ז' אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת, לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת, ל' אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין על ידי ארמאי… (שבת קכח ב)

…דאמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת… (עירובין עט ב)

רמב"ן:

וכפר עליה – תקריב כופר נפשה כי בלדתה יהיה לה מקור מושחת, ותביא כופר שיעמד מקורה ותטהר, כי השי"ת רופא כל בשר, ולרז"ל על שנשבעת שלא תזקק עוד, ועיקר הכוונה כי השבועה מתוך צער, ואינה ראויה להתקיים כי משועבדת לבעלה, והשי"ת רוצה להצדיק בריותיו. (ויקרא יב ז)

…ובשאלתות חיה כל שלשים אסורה להתענות ביום הכפורים, ולא דייק לן, דהא שלשים באמרה צריכה אני תליא מלתא, ואנן נעילת הסנדל תנן, אכילה ושתיה דאיסור כרת לא תנן… אלא מיהו שלשה ודאי אינה מתענה, שבעה אם אמרה איני צריכה מתענה והולכת, ואם לאו מאכילין אותה, מכאן ואילך הרי היא ככל הנשים לתענית דיום הכפורים… (תורת האדם ענין הסכנה, וראה שם עוד)

משנה תורה:

היולדת כשכורעת לילד הרי היא בסכנת נפשות, ומחללין עליה את השבת, וקוראין לה חכמה ממקום למקום וחותכים את הטבור וקושרין אותו, ואם היתה צריכה לנר בשעה שהיא צועקת בחבליה מדליקין לה את הנר, ואפילו היתה סומא, מפני שדעתה מתיישבת עליה בנר, ואף על פי שאינה רואה, ואם היתה צריכה לשמן וכיוצא בו מביאין לה, וכל שאפשר לשנות משנין בשעת הבאה, כגון שתביא לה חברתה כלי תלוי בשערה, ואם אי אפשר מביאה לה כדרכה.

אין מילדין את העובדת כוכבים ומזלות בשבת ואפילו בשכר, ואין חוששין לאיבה, ואף על פי שאין שם חילול, אבל מילדין את בת גר תושב מפני שאנו מצווין להחיותו, ואין מחללין עליה את השבת.

חיה משיתחיל הדם להיות שותת עד שתלד עד שלשה ימים מחללין עליה את השבת, ועושין לה כל צרכיה, בין שאמרה צריכה אני בין שאמרה איני צריכה, ומשלשה עד שבעה אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת, ואם שתקה, ואין צריך לומר אם אמרה צריכה אני שמחללין עליה את השבת, ומשבעה עד שלושים יום הרי היא כחולה שאין בו סכנה, ואפילו אמרה צריכה אני אין עושין לה מלאכה, אלא על ידי נכרים.

עושין מדורה לחיה ואפילו בימות החמה, מפני שהצינה קשה לחיה הרבה במקומות הקרים… האשה שישבה על המשבר ומתה מביאין סכין בשבת אפילו דרך רשות הרבים וקורעין את כרסה ומוציאין את הולד שמא ימצא חי… (שבת ב יא והלאה)

ארבעה הן הנקראים מחוסרי כפרה, הזבה והיולדת והזב והמצורע, ולמה נקראו מחוסרי כפרה, שכל אחד מהן אף על פי שטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו, עדיין הוא חסר, ולא נגמרה טהרתו כדי לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו… (מחוסרי כפורים א א)

כלי יקר:

וכפר עליה – על עוון קדום של חוה שגרם לה צער הלידה, ומתוך צערה אולי הטיחה דברים למה זה אנוכי הרה וכו', ויש אומרים שהכפרה על השבועה, אף על פי שאינה חלה כלל, שהרי משועבדת לבעלה, מכל מקום צריכה כפרה על שהוציאה השבועה מפיה, והרהרה לקרא תגר מתוך צערה… (שם)

שם משמואל:

ענין טומאת הלידה… הכא נמי שהיה שורה ענין אלקי, היינו מפתח של חיה שאיננו נמסר ביד השליח, אלא הקב"ה בעצמו הוא הפותח, ואחר כך כשנסתלק הענין האלוקי שורים לעומתו כחות הטומאה… כשנמצאת שמירה ופתיחת הרחם מחמת הענין האלקי, ובהרגש זאת כחות הטומאה ערקין לנוקבא דתהומא רבא ואתכפיא לבל ימנעו הלידה, או גם להזיק ההריון, ולפי זה מובן שאחר הלידה שהענין האלוקי חלף הלך לו שוב חוזרים כחות הטומאה שהיו טמונים, אך כאשר כבר נעשה מעשה שהתינוק נולד אין בהם עוד כח להזיקו, ומכל מקום חוזרים ומתפשטים על היולדת כבראשונה… (תזריע תרע"ד)