ערך: חיה

חיה

(ראה גם: בהמה, בעלי חיים)

ספרא:

אין לי אלא כבשים ועזים המיוחדים, מניין לרבות את הכלאים, תלמוד לומר חיה ובהמה, אין לי אלא חיה ובהמה, מין חיה מין בהמה מניין, בהמה מין חיה וחיה מין בהמה, תלמוד לומר חיה מכל מקום ובהמה מכל מקום. יכול אף חיה ובהמת הים, תלמוד לומר על הארץ.

זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה, מלמד שהחיה בכלל בהמה, מניין שאף הבהמה בכלל חיה, תלמוד לומר זאת הבהמה וגו'… (שמיני-יין ושכר פרשה ב ה והלאה)

והשבתי חיה רעה מן הארץ, רבי יהודה אומר מעבירם מן העולם, רבי שמעון אומר משביתן שלא יזוקו, אמר רבי שמעון אימתי הוא שבחו של מקום בזמן שאין מזיקים או בזמן שיש מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים, וכן הוא אומר וגר זאב עם כבש וגו'. (בחקותי פרק ב)

והשלחתי בכם את חיית השדה, אין לי אלא חיה משכלת, חיה שאינה משכלת מניין, תלמוד לומר ושן בהמות אשלח בם. יכול יהיו נושכין ולא ממיתין, תלמוד לומר עם חמת זוחלי עפר, מה אלו נושכים וממיתים אף אלו נושכים וממיתים, כבר היו שנים בארץ ישראל, חמור נושך וממית, ושור נושך וממית. (שם פרק ה)

תלמוד בבלי:

כל שעה שמותר לאכול (חמץ) מאכיל לבהמה לחיה ולעופות… צריכא, דאי תנא בהמה דאי משיירא חזי לה, אבל חיה דאי משיירא קמצנעא לה אימא לא… (פסחים כא א)

על אלו מתריעין בכל מקום… ועל החיה רעה… ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן, רבי יוסי אומר לא על שאכלו אלא על שנראו. (תענית יט א)

תנו רבנן, חיה רעה שאמרו בזמן שהיא משולחת מתריעין עליה, אינה משולחת אין מתריעין עליה, נראית בעיר משולחת, בשדה אינה משולחת, ביום משולחת, בלילה אינה משולחת, ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן משולחת, נחבאת מפניהם אינה משולחת, טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהם משולחת, אכלה שניהם אינה משולחת, עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת… (שם כב א)

הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס הרי אלו מועדין, רבי אלעזר אומר בזמן שהם בני תרבות אינן מועדין, והנחש מועד לעולם… אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור, טרף ואכל חייב, כיון דאורחיה למידרס הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות… (בבא קמא טו ב, וראה שם עוד)

זאב אחד אינו אונס, שני זאבים אונס, רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס, שני כלבים אינו אונס, ידוע הבבלי אומר משום רבי מאיר מרוח אחת אינו אונס משתי רוחות אונס… הארי הדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונס… (בבא מציעא צג ב)

אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים… אמר רב חנין בר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חנן בר רבא אמר רב חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס אבל לא למכירה, ואני אומר אף למכירה… (עבודה זרה טז א, וראה שם עוד)

תנו רבנן אלו סימני חיה, חיה בכלל בהמה היא לסימנין, אמר רבי זירא להתיר חלבה, והכי קאמר, אלו הן סימני חיה שחלבה מותר, כל שיש לה קרנים וטלפים, רבי דוסא אומר יש לה קרנים אי אתה צריך לחזור על טלפים, יש לה טלפים אתה צריך לחזור על קרנים וקרש אף על פי שאין לו אלא קרן אחת מותר… (חולין נט א, וראה שם עוד)

תניא אמר רבי יונתן נמתי לו לבן עזאי למדנו נבלת בהמה טהורה שמטמאה, נבלת בהמה טמאה שמטמאה, נבלת חיה טמאה שמטמאה, נבלת חיה טהורה לא למדנו, מניין, נם לי כל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת… נם לי ומה רבי ישמעאל אומר בדבר הזה, נמתי לו וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה, אשר היא לכם לאכלה זו בהמה טהורה, למדנו חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה, חיה טהורה בכלל בהמה טהורה, חיה טמאה בכלל בהמה טמאה, בהמה טמאה בכלל חיה טמאה, בהמה טהורה בכלל חיה טהורה… (שם ע ב, וראה שם עוד)

מאי איכא בין רבי יוסי הגלילי לרבי עקיבא, איכא בינייהו חיה, רבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא, ורבי עקיבא סבר חיה דרבנן (לענין בשר בחלב)… (שם קטז א)

…הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף (יולדים) אחת לשלש שנים וכנגדן באילן בנות שוח, אפעה לשבעים שנה… (בכורות ח א)

וראה עוד ערך בהמה.

תלמוד ירושלמי:

הזאב והכלב, כלב הכופרי והשועל, העזים והצבאים, היעלים והרחלים, הסוס והפרד, הפרד והחמור, החמור והערוד אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה… אף על גב דרבי מאיר אומר כלב מין בהמה, מודה בכלב כופרי שהוא מין חיה… (כלאים ב ב)

הפרטיות אסורות והרמך מותר, ואדני השדה חיה, רבי יוסי אומר מטמאות באוהל כאדם, הקופד וחולדת הסנאים חיה… שור הבר מין בהמה, רבי יוסי אומר מין חיה, כלב מין חיה רבי מאיר אומר מין בהמה, החזיר מין בהמה, הערוד מין חיה, הפיל והקוף מין חיה… והנחש הרי הוא כחיה… שור בר מין בהמה, רבנין אמרין מיכא הוה וערק לתמן, רבי יוסי אמר עיקריה מן תמן הוה… (שם לט א)

דתני הרואה את הנחשים ואת החברים, מוקיון מופיון מוליון מילרין… הרי זה אסור משום מושב ליצים… וכלן מביאין לידי ביטול תורה… (עבודה זרה ז א)

אבן עזרא:

…ובהמה שהם עם בני אדם לצרכם לרכוב ולאכול… וחיתו ארץ שהם בשדה שאין שם ישוב… (בראשית א כד)

רמב"ן:

בהמה – הם המינים האוכלים עשב בין ישובי בין מדברי, חיתו ארץ – אוכלי הבשר יקראו חיות וכלם יטרופו… (שם)

והשבתי חיה רעה מן הארץ – על דעת ר' יהודה שאמר מעבירן מן העולם הוא כפשוטו שלא יבואו חיות רעות בארצכם, כי בהיות השבע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבאנה חיות בישוב. ועל דעת ר' שמעון שאמר משביתן שלא יזיקו… הוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחלתו קודם חטאו של אדם, אין חיה ורמש ממית האדם, כמו שאמרו אין ערוד ממית אלא חטא ממית… רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו כידוע, כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר… והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שיתן להם עשב לאכלה, דכתיב "ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים וגו' את כל ירק עשב לאכלה", ואמר הכתוב "ויהי כן" כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד, ואחר כך למדו הטרף מפני החטא הממית כאשר פירשתי… (ויקרא כו ו)

ספר החינוך:

…ושבעה מיני חיה המפורשין בכתוב, איל וצבי וגו', וכמו שאנו צריכין לדעת סימני הכשרות להבדילן מן הטמאות, כמו כן אנו צריכין לידע איזו היא מין בהמה ואיזו מין חיה מצד החלב, שחלב בהמה אסור וחלב חיה מותר, כמו שכתוב באזהרת החלב. ועוד שדם החיה טעון כיסוי ולא דם בהמה, וסימני החיה מפי השמועה למדנו שהיא נכרת בקרניה, שקרני החיה עושין כן, כרוכות, חדוקות הדורות. כרוכות כקרני השור, חדוקות כקרני העז, ויהיה החדק מובלע בהן, והדורות כקרני הצבי. לפיכך כל שאין לה סימנים אלו בקרניה חייב לנהג איסור בחלבה, והמוצא חיה בלא קרנים שאין יכול לבדקה, אם מכירה בצורתה יפה מותר לו לבטח בהכרתו… (שמיני מצוה קנג)

אברבנאל:

כי טוב – אף כי בהן טורפות וארסיות, מציאותן טובה להנקם באויבי ה', או תועלתן לתרופות. (בראשית א כה)

והיה צדק – יהיה רוב שלום, שאף החיות לא יטרפו עוד, כי האלקים עשאן להעניש בהם הרשעים, ואז אין צורך בכך… (ישעיה יא ה)

אבן עזרא:

חיי – לשון רבים ולא יפרדו. (בראשית כג א)

ומלת וחיה קשה מאד בדקדוק, והיא זרה כי המשפט וחיתה, כי ה"א השרש מן חיה יחליפוהו בתי"ו כמשפט בסמוכים, "ולכל חית הארץ", והיה כן בעבור שהה"א והתי"ו קרובין במכתב ואין ביניהם למד משך הנקודה שבתוך הה"א, אבל לא במבטא… והכלל כי מלת חי גם חיים בפסק כי הסכימו חכמי הדקדוק כי וארפכשד חי מפעלי הכפל, וכמוהו כי אם תם הכסף, שהוא מן תמם, וחיה כמו רבים חיים. ולפי דעתי כי זו הגזרה זרה… ואם איננו כן יראנו ממנו פעל עתיד, כמו אחוג יחוג לחוג, היה ראוי שיאמר אחוי, יחוי, לחוי… והנה זאת לאות כי היא מהפעלים בעלי הה"א באחרונה, אחר שלא מצאנו מגזרת חי אחת מכל הגזרות שהזכרנו הנה זאת לאות כי היא מהפעלים בעלי הה"א באחרונה, כי מצאנו שיאמר אחיה נחיה יחיה תחיה… ואם כן הוא מגזרת חיה כמו היה… (שמות א טז, וראה שם עוד)

…והנה ידענו כי לכל איש זמן קצוב וזמן ידוע שיכול לחיות כפי רוב החום והליחה התולדית… והדבק בשם יחזק החום והליחה בכח הנשמה, ואז יחיה האדם יותר מהזמן הקצוב, וכן כתוב "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה", וכתוב "בחצי ימיו יעזבנו"… והנה המת במלחמה או במגפה לא מת ביומו בזמן הקצוב כפי תולדת החום והליחה, כי מחוץ באו לו מקרים, והנה השם שדבק בו יצילנו מכלם… (שם כג כו)

רד"ק:

כעת חיה – תהיה חיה, כלומר יולדת. ולהתרגום אמר על העת חיה כלומר תחיו, ותלה החיות בזמן להתמדת החיים בו… (בראשית יח י)

מורה נבוכים:

חי שם הצומח המרגיש, "כל רמש אשר הוא חי", והוא שם הרפואה מהחולי החזק מאד, "ויחי מחליו", "במחנה עד חיותם", וכן "בשר חי", וכן המות שם המיתה ושם החולי החזק… וכבר הרבו גם כן לעשות זה השם בענין קנות החכמה, "ויהיו חיים לנפשך", "כי מוצאי מצא חיים"… ולפי זה נקראו הדעות האמיתיות חיים, והרעות המופסדות מות. אמר ית' "ראה נתתי לפניך היום את החיים" וגו', כבר באר כי הטוב הוא החיים והרע הוא מות ופרשם. וכן אפרש באמרו יתעלה "למען תחיו" כפי מה שבא הפירוש המקובל… ולהתפשט זאת ההשאלה בלשון אמרו רז"ל צדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים, ורשעים אפילו בחייהם קרואים מתים, ודע זה. (חלק א פרק מב)

…אבל מה שכתבה בו (בעוג) התורה ממדת ימי האנשים ההם, אני אומר שלא חיה הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו, ואמנם שאר האדם חיו הימים הטבעיים הנהוגים, והיתה הזרות הזאת באיש ההוא אם לסבות רבות במזגו והנהגתו, או על דרך המופת ונוהג מנהגו ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה… (חלק ב פרק מז)

ספר חסידים:

אם ראית תלמיד חכם שהאריך ימים דע לך שהוסיף דקדוקים על חבירו דברים שאינם כתובים בתורה, שהרי בפירוש אמרו במסכת מגילה במה הארכת ימים וכו', ואין שם דבר אחד מן התורה אלא דקדוקי סברא. (רי)

…הרי אמרו בני חיי ומזוני לא בזכות תליא מילתא, ואם יקשה בעיניך הלא כתוב (שמות כ"ג) "את מספר ימיך אמלא" ועוד, ואמרו זכות תולה במים המרים, הרי חיים בזכות, וכן מזוני בזכות, שאל ר' חייא באיזה זכות נתעשרת, אמר טבח הייתי וכו'. וכן יכול להיות שבזכות יהיו לו בנים, ושינוי השם ושינוי מקום גורמים מזל אחר טוב אף על פי שאין המזל נותן אלא אין מזל לישראל… (שכא)

מי שהוא חפץ בחיים יעסוק בתורה יומם ולילה, צריך להסיר