ערך: אסתר

אסתר

(ראה גם: אחשורוש, גלות בבל, המן, מגלה, מרדכי, פורים)

תנ"ך:

ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת… לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה, כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד… ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שמר הנשים, ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה… ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות, וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי… (אסתר ב ז והלאה)

…ותאמר אסתר להתך, ותצוהו אל מרדכי. כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים, אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה, ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום… לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערותי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי. (שם ד י)

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך, והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית… ותאמר אסתר אם על המלך טוב, יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו… (שם ה א)

ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב, תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד, ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, כי אין הצר שוה בנזק המלך… (שם ז ג)

ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו, ותבך ותחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים… ותאמר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו, יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך. כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי. (שם ח ג)

ותאמר אסתר עם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום, ואת עשרת בני המן יתלו על העץ. (שם ט יג)

ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף, לקים את אגרת הפורים הזאת השנית… ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה, ונכתב בספר. (שם שם כט)

זהר:

…ושאלו זה לפני רב מתיבתא, והוא אמר, שהיה בעולם הזה כך, מאין לנו, כי כתוב, ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, שנתלבשת באותה הצורה של עולם ההוא, מלכות (פירושו) רוח הקדש… וכשנכנסה לפני מלך אחשורוש וראה לבוש ההוא של אור, צורתה נדמה לו למלאך אלקים, ופרחה נשמתו ממנו לרגע… (שלח רכט)

ר' יצחק פתח, ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות וגו', מגלת אסתר נאמרה ברוח הקדש, ועל כן כתובה בין הכתובים, ויהי ביום השלישי, שנחלש כח הגוף, (מחמת התענית), ועמדה ברוח בלא גוף אז ותלבש אסתר מלכות, מהו מלכות, אם תאמר בלבושי יקר וארגמן, אלו אינן נקראים כן, אלא ותלבש אסתר מלכות, שנתלבשה במלכות העליונה הקדושה, ודאי שלבשה רוח הקדש. מהו הטעם שזכתה למקום זה (דהיינו למלכות), הוא משום ששמרה פיה שלא להגיד כלום, זה שאמר אין אסתר מגדת מולדתה… (חקת ע)

ואם תאמרו שם רע על אסתר, שהיא נטמאה באחשורוש, (ועם זה) זכתה שיתלבש בה רוח הקדש, (שהיא מלכות), זה שאמר ותלבש אסתר מלכות, (ואם כן הרי אתם מוציאים שם רע על המלכות), והרי אמר הקב"ה אני הוי"ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים… ורבנן בעלי המשנה אמרו, שהמטרוניתא (שהיא מלכות), שנאמר בה, ומלכותו בכל משלה, (שהיא מושלת גם על הקליפות), ועל כן אחר שנתלבשה אסתר (במלכות, בסוד הכתוב ותלבש אסתר מלכות), שלטה אסתר על אחשורוש ואומתו, ונאמר בהם והרוג בשונאיהם. ואם תאמר שנתיחד עמה אחשורוש, חס ושלום, אף על פי שהיו בבית אחד (לא נתיחדה עמו), אלא כמו יוסף, שנאמר בו ותנח בגדו אצלה, שאינו נאמר לבושו אלא בגדו, שהוא לשון בוגדים בגדו,  שהיא בחינת חיצוניות שלו, שיש בה אחיזה לקליפה).

וכאן סתר גדול, ומשום זה אסתר הוא לשון סתר, ככתוב, אתה סתר לי, כי השכינה הסתירה מאחשורוש, ונתנה לו שדה במקומה, והיא חזרה לזרועו של מרדכי. ומרדכי שהיה יודע שם המפורש וע' לשון, עשה כל זה בחכמה, ומשום זה העמידו בעלי המשנה, שאפילו בלי זה, יש לאדם לדבר עם אשתו קודם שמתיחד עמה, משום, אולי מתחלפה אשתו בשדה. (כי תצא ב והלאה)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן הלל זו מי אמרו… רבי יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע, הם אמרו לא לנו, ומשיבה (רוח הקודש ואמרה להן למעני למעני אעשה). (פסחים קיז א)

א"ר זירא למה נמשלה אסתר לאילה, לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. א"ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה, ניתנה לכתוב קא אמרינן… (יומא כט א)

אמר רב שמואל בר יהודה, שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות, שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס… (מגלה ז א)

רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס… תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה', דכתיב רפידתו זהב, יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, שנאמר ויהי אומן את הדסה, והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים… לטוב לפני האלקים זה מרדכי ואסתר, דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. (שם י ב)

ויהי אומן את הדסה, קרי לה הדסה וקרי לה אסתר, תניא ר' מאיר אומר אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה, על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים. רבי יהודה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר, על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו', ר' נחמיה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר, שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר. בן עזאי אומר אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית, כהדסה. ר' יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה, וחוט של חסד משוך עליה. כי אין לה אב ואם, ובמות אביה ואמה למה לי, אמר רב אחא עיברתה מת אביה, ילדתה מתה אמה. ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת, תנא משם ר' מאיר, אל תקרי לבת אלא לבית, וכן הוא אומר ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת, משום דבחיקו תשכב הוות ליה לבת, אלא לבית, הכי נמי לבית.

ואת שבע הנערות וגו', אמר רבא שהיתה מונה בהן ימי שבת. וישנה ואת נערותיה וגו' אמר רב שהאכילה מאכל יהודי, ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי, ור' יוחנן אמר זרעונים, וכן הוא אומר ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים… ותהי אסתר נשאת חן, אר"א מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו… ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות, אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם, טעם בעולה טעם. ויעש המלך משתה גדול, עבד משתיא ולא גליא ליה, דלי כרגא ולא גליא ליה, שדר פרדישני ולא גליא ליה… ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר.

כאשר היתה באמנה אתו, אמר רבה בר לימא משמיה דרב, שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי. (שם יג א וב)

אסתר דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, בגדי מלכות מיבעי ליה, אלא שלבשתה רוח הקדש. (שם יד ב)

תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם, שרה, ואביגיל, רחב ואסתר, ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היתה מפיק אסתר ומעייל ושתי… ואמר ר"א אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. (שם טו א)

ותעמד בחצר בית המלך הפנימית, א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה, אמרה א-לי א-לי למה עזבתני, שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון, או שמא על שקראתיו כלב, שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, חזרה וקראתו אריה, שנאמר הושיעני מפי אריה. ויהי כראות המלך את אסתר המלכה, אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט. וכמה, אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה, ואמרי לה על שש עשרה, ואמרי לה על עשרים וארבע, במתניתא תנא על ששים… יבא המלך והמן אל המשתה, תנו רבנן מה ראתה אסתר שזימנה את המן, ר"א אומר פחים טמנה לו, שנאמר יהי שלחנם לפניהם לפח. ר' יהושע אומר מבית אביה למדה, שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו', ר"מ אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד, ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, ר' נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים, ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת, ר"ש בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס, רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא, רבן גמליאל אומר מלך הפכפכן היה, אמר רבי גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי, דתניא ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים, רבה אמר לפני שבר גאון, אביי ורבא דאמרי תרוייהו בחומם אשית את משתיהם וגו'. אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי, אמר ליה ככולהו תנאי וככולהו אמוראי. (שם שם ב)

והא אסתר פרהסיא הואי, אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה, (אינה עושה מעשה, הוא עושה בה מעשה, רש"י)… (סנהדרין עד ב)

אסתר מן התורה מנין, ואנכי הסתר אסתיר. (חולין קלט ב)

סדר עולם:

בשנת ג' למלכו עשה משתה וגו' (אסתר א'), כל ארבע שנים היתה אסתר מוטמנת בשושן הבירה, ותלקח אסתר אל המלך וגו' (שם ג'), כל ה' שנים היה המן כונס שלל למרדכי… (פרק כט)

מדרש רבה:

ויהי אומן את הדסה היא אסתר, רב אמר בת ארבעים היתה, ושמואל אמר בת שמונים שנה, רבנן אמרי בת שבעים וחמשה. (בראשית לט כ)

…מדבר במלכותו, מה זאב חוטף, כך אסתר חוטפת המלוכה הדא הוא דכתיב ותלקח אסתר וגו', בבקר יאכל עד, ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן. (שם צט ג)

ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה, כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום, כך אסתר אמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום, לפיכך יפה כלבנה במלכות מדי… (שמות טו ז)

אמר ר' יהודה ב"ר סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו. (ויקרא יג ה)

ר' לוי בר חמא בש"ר חנינא אמר, טובים השנים שתלו מרדכי ואסתר, מן האחד זה לעצמו וזו לעצמה, והחוט המשולש זה אחשורוש שהסכים עמהם וגזר ואמר ואתם כתבו על היהודים וגו', ר' לוי בר חמא בש"ר חנינא אמר טובים השנים שתלו מרדכי ואסתר מן האחד שתלה יוסף, שאלו נעשו נסים על ידיהם לכל ישראל, וזה לא נעשו נסים על ידו, והחוט המשולש זה הקב"ה למעלה מכולם, שהפיל שונא, דכתיב ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וגו'. (קהלת ד יד)

שומר מצוה לא ידע דבר רע, זו אסתר שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ, ועת ומשפט ידע לב חכם זה מרדכי, דכתיב (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. (שם ח ט)

ויהי אומן את הדסה, מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר, כך היתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן. (אסתר ו)

אין אסתר מגדת מולדתה, מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה שתפשה פלך שתיקה, עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה, רחל תפשה פלך שתיקה, ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושותקת, בנימין בנה תפש בשתיקה, תדע שאבנו שהיתה בחשן היתה ישפה, לומר יודע היה במכירת יוסף ושותק, ישפה – יש פה ושותק… אסתר, אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. (שם)

ותתחלחל המלכה מאד, רבנן דתמן אמרין שפרסה נדה, ורבנן דהכא אמרין הפילה עוברה, משעה שהפילה שוב לא ילדה, ר' יודן בר' סימון אמר במוך היתה משמשת, א"ר יודן בר' סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו. (שם ח ג)

ובעת ההיא היתה אסתר מפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל, ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה ותלבש שק ותפרע שער ראשה ותמלא אותו עפר ואפר ותענה נפשה בצום ותפול על פניה לפני ה' ותתפלל ותאמר, ה' אלקי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם, עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם ומשולה לעניה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש, ועתה ה' הצליחה נא לאמתך העניה הזאת והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו, כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט, ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו, והשפילהו, כי אתה משפיל גאים. (שם שם ה)

ויהי בי­ום השלישי ותלבש אסתר בגדי יפיה ואת עדי תפארתה ותקח עמה את שתי נערותיה ותשם יד ימינה על הנערה האחת ותסמך עליה כחוק המלכה, והנערה השניה הולכת אחרי גבירתה וסומכת עדיה לבלתי נגוע הזהב אשר עליה ארצה, ותצהיל פניה ותכס הדאגה אשר בלבה, ותבאה בחצר הפנימית נכח המלך, ותעמוד לפניו… ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך והנה עיניו כאש בוערות מרוב החמה אשר בלבו, ותכר המלכה את קצף המלך ותתבהל מאד, ותפג רוחה ותשם ראשה על הנערה הסומכת ימינה. וירא אלקינו ויחמול על עמו, ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו, ויתן לה חן לפני המלך, ויוסיף יופי על יופיה והדר על הדרה, ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה, וישלך זרועו על צוארה ויאמר לה המלך אסתר המלכה למה תפחדי, כי הדת זאת אשר סדרנו